ב-28.5.2018 הגישה האגודה לזכויות האזרח, באמצעות הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, עתירה מתוקנת לבג"ץ, בעניין תשלומים הנגבים מהורים במערכת החינוך. העתירה תוקפת את ההיתרים בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך המתירים גביית תשלומי הורים שנתיים בסך אלפי שקלים, והוראות בחוזרים המסדירות רכישת אמצעי קצה (טאבלטים ומחשבים ניידים) מכספי הורים בבתי ספר מתוקשבים, שבהם מהווה המחשוב חלק אינטגרלי מהלימודים. בפועל משמשים תשלומי ההורים לרכישת שירותי חינוך העומדים בלבת תכנית הלימודים, ומאפשרים חינוך איכותי יותר, שסולל כניסה למסלולים נחשקים באוניברסיטאות ולאחר מכן לשוק העבודה, באמצעות מימון פרטי בבתי ספר ציבוריים. בין היתר, משמשים תשלומים אלה עבור מרכזי למידה שנועדו לצמצום פערים, רכישת מקצוע בחירה מוגבר לבגרות, העשרה בשני מקצועות לבגרות, שעות תל"ן, צמצום כיתות, סמינריונים, שבתות, מעבדות והצגות – תכנים שמיתרגמים בפועל להצלחה בבחינות הבגרות ולהעשרה. תשלומי הורים גבוהים במיוחד נגבים בבתי ספר ייחודיים ותורניים.
עתירה זו היא גלגולם השני של בג"ץ שהגשנו ב-2014 בנושא תשלומי הורים ובג"ץ שהוגש בנושא הטאבלטים (שניהם על ידי הקליניקה למשפט וחינוך באוניברסיטת חיפה). הדיון בשתי העתירות אוחד יחד עם עתירות בתי ספר והורים שטענו שההסדרים שבחוזרים בעצם מגבילים אותם בגובה הסכומים שהם גובים מהורים ופוגעים בחינוך. העתירות נמחקו ללא כל דיון משפטי בשאלת הסמכות, ובית המשפט הורה לנו להגיש עתירה מתוקנת. בלב עתירה זו עומדת שאלת הסמכות.
גם כאן, כמו בעתירה המקורית, טענו שההסדרים שבחוזרי המנכ"ל, שהגה המשרד שאמון על חינוכם של ילדי ישראל כולם, מצביעים על נסיגה עמוקה ומתמשכת של המדינה מחובתה להבטיח שוויון הזדמנויות בחינוך וזניחת עקרון העל של הזכות לחינוך חינם לכל; שמדיניות הרסנית זו, שהולכת ומתרחקת מקווי היסוד אשר עמדו בבסיס הקמת מערכת החינוך בישראל, הובילה וממשיכה להוביל לגיבושן של מערכות חינוך נפרדות לילדים שהגיעו ממשפחות בעלות ממון ולכאלו שלא, ואחראית במידה רבה להעמקת הפערים בין תלמידים מאוכלוסיות חזקות ומוחלשות, פערים מהגבוהים במדינות המפותחות; שמדיניות זו פוגעת בזכותם החוקתית של רבבות מתלמידי ישראל לכבוד, לשוויון ולשוויון הזדמנויות בחינוך; ושכל אלה נעשים ללא הסמכה בדין, תוך עקיפת המחוקק והפיקוח הפרלמנטרי על מערכת החינוך, והתעלמות מעקרונות יסוד שעוגנו בפסיקה.
העותרים בעתירה המתוקנת הם למעלה מ-100 הורים וועדי הורים מכל זרמי החינוך הממלכתי, וארגונים עמיתים ובהם האגודה הישראלית ליוצאי אתיופיה, הלה וידיד.
ב-7.8.2019 דחה בג"ץ את העתירה. בית המשפט קבע כי למשרד החינוך יש סמכות לגבות את התשלומים השונים מההורים, ושההסדרים שנקבעו בחוזר המנכ"ל לשם כך אינם בלתי סבירים. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח שעצם האפשרות לגבות תשלומי הורים פוגעת בזכות לשוויון בחינוך, וכי לצד הזכות לשוויון יש לשקול גם את האוטונומיה ההורית ומטרות אחרות של החינוך הממלכתי.
ב-2.10.2019 הגשנו יחד עם הקליניקה למשפט ומדיניות החינוך באוניברסיטת חיפה בקשה לדיון נוסף. טענו כי בפסק הדין נקבעו הלכות חדשות, חלקן סותרות הלכות קודמות, שהשפעתן על תלמידים, הורים ומערכת החינוך היא עצומה. הלכות חדשות אלה יוצרות שינוי עמוק בתפיסות היסוד של מערכת החינוך, המתבטא במעבר ממערכת אוניברסלית, המקדשת את ערכי השוויון והערבות ההדדית, למערכת מופרדת על רקע חברתי-כלכלי, המקדשת את הפרט (בעל המשאבים) ואת זכותו לבחור. לכך יש השפעה ניכרת על עתידם של התלמידים, על סיכויי הצלחתם כבוגרים ועל פני החברה בישראל.
ב-26.4.2020 דחה בג"ץ את הבקשה לדיון נוסף.
בג"ץ 5004/14 שמשון נ' משרד החינוך; דנג"ץ 6432/19 שמשון נ' משרד החינוך
עו"ד: הרן רייכמן, הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה
העתירה, ספטמבר 2014
החלטה, 14.7.2015
פסק דין, 12.9.2017
עתירה מתוקנת, מאי 2018
פסק דין, 7.8.2019
בקשה לדיון נוסף, 2.10.2019
החלטה, 26.4.2020
פוסטים קשורים:
עתירה לבג"ץ: לבטל את התשלומים המופקעים בבתי הספר, אוקטובר 2014
נתונים (מתוך העתירה המתוקנת, מאי 2018):
ועדת החינוך של הכנסת, הגורם המוסמך בחוק לאשר גביית תשלומי הורים במערכת החינוך, מתירה לגבות מהורי תלמידים תשלומי רשות שנתיים בסך 269 ש"ח (בקדם יסודי) ועד 1,388 ש"ח (בכיתה י"ב). ההיתרים שבחוזר המנכ"ל מתירים גביית סכום בסיס של כ-7,000 ש', ובאמצעות מנגנון של ועדות חריגים, שנוסד אף הוא ללא הסמכה, מתאפשרת גבייה נוספת בסכום כולל העולה על 10,000 ש"ח בשנה.
במהלך שבע שנים (תש"ע-תשע"ז) חלה עלייה של כ-350%(!) בגביית תשלומי הורים, מ-1.3 מיליארד ש"ח ל–4.6 מיליארד ש"ח. לא ניתן להסביר זאת בגידול במספר התלמידים.
יש קשר מובהק בין מדד הטיפוח של בתי הספר לבין גביית תשלומי הורים, וזאת ללא קשר לסביבה שבה הם פועלים (ראו מקרה בית הספר לטבע). המסקנה, כמובן, היא שבתי ספר גובים מדירים מתוכם אוכלוסיות שלא יכולות לשלם, גם אם בית הספר ממוקם מול ביתן.
בתי ספר גובים מתנים את הרישום אליהם בהסכמת ההורים לתשלום, ומשרד החינוך מגבה זאת.
ועדות חריגים התירו לגבות מהורים לילדי גן תשלום שנתי בסך 3,000 ש"ח עבור תכניות פדגוגיות במסגרת שעות הגן, שלמעשה נועדו לרכישת תוספת סייעת. ההיתר המזעזע הזה משמעו, בין היתר, שהמשרד מוותר על טיפול באחד מהחוליים המרכזיים במערכת: מיעוט אנשי הצוות בגני הילדים, והצבת תקן חניכה רחוק שנות אור מהתקנים המקצועיים המקובלים במדינות האיחוד האירופי.
קישורים:
עפר לבנת, חודשיים לאחר הכרעת העליון: סוגיית תשלומי ההורים חוזרת לבית המשפט, מעריב, 15.10.2019
גיל גרטל, מפירון עד שקד: כך רוסקה אחריות המדינה לחינוך שוויוני, שיחה מקומית, 10.10.2019
יוסי דהאן, בג"ץ קבר את הזכות לחינוך חינם, הארץ, 13.8.2019
עפר לבנת, "לא פוגע בשוויון": בג"ץ אישר לבתי הספר לגבות תשלומי רשות מההורים, מעריב, 7.8.2019
סיפורו של בית הספר שז"ר באשדוד, שהפך לבית ספר ייחודי על-אזורי תוך דחיקת ילדי השכונה שידם אינה משגת
סיפורו של בית הספר הדר בנס ציונה, שחלקו כורסם בעקבות הקמת המסלול האנתרופוסופי בתשלום
אור קשתי, בזאר ההפרטה של משרד החינוך, הארץ, 5.4.2014
דב גיל-הר, בית ספר לעשירים, בית ספר לעניים: "נוח לנו להפריד", ערוץ 10, 24.5.2014
גיל גרטל, החל משנת הלימודים הקרובה: בתי ספר נפרדים לעשירים ולעניים, שיחה מקומית, 22.7.2014
ירדן סקופ, בג״ץ מתיר לבתי ספר ייחודיים לגבות תשלומי הורים של יותר מ-10,000 שקלים בשנה, הארץ, 16.7.2015