האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נגד עיריית תל אביב-יפו וחברת עזרה וביצרון. העתירה הוגשה בשמן של שתי נשים, אמהות יחידניות, המתגוררות בתל אביב שנים ארוכות. אחת מהן היא אחות באיכילוב, אם לשלוש בנות קטינות, והשנייה תושבת שכונת שפירא, אם לשני בנים קטינים.
העותרות זכו בהגרלה של דיור בשכירות מוזלת שמציעה העירייה, וזכייתן נפסלה בשל גילן: הן בנות 48, וההגרלה הוגבלה לגיל 45. האגודה מבקשת מבית המשפט להורות לעיריית תל אביב-יפו להקצות לעותרות דירות בפרויקטים שבהן זכו, ולאסור עליה להתנות השתתפות בהגרלות ובמכרזים לדיור בר השגה בעיר בגילם של המשתתפים.
בעתירה נטען כי מדיניותה של עיריית תל אביב-יפו, המדירה משפחות עם הורים בני 45 ומעלה מהתמודדות על משאב מוגבל ויקר ערך כמו דיור בר השגה, היא אפליה פסולה ואסורה. קריטריון הגיל הוא שרירותי, בלתי סביר, פוגעני ומפלה. בניגוד לקריטריונים כלכליים, שלא מאפשרים השתתפות בהגרלה של מי שיש בבעלותם דירה, שהכנסתם גבוהה או שהם בעלי הון, קריטריון הגיל אינו רלבנטי, והוא פוגע בזכות הבסיסית לדיור ולכבוד. לנוכח המציאות הכלכלית בישראל, יש הרבה משפחות מבוגרות יחסית שאין בבעלותן דירה או הון עצמי. משפחות אלה זקוקות לדיור מוזל לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר משפחות צעירות יותר, אשר אופק ההשתכרות שלהן רחב ופתוח וסיכוייהן להתבסס כלכלית טובים.
עוד נטען בעתירה כי רצונה של העירייה לעודד משפחות צעירות ממעמד הביניים להישאר בעיר אינה תכלית ראויה המצדיקה אפליה של תושבים אחרים, וכי העירייה אינה רשאית לבכר אוכלוסיית תושבים אחת על פני אחרת, בפרט כשמדובר במדיניות של מתן הטבות שמקורן בכספי ציבור.
העתירה אף תוקפת את התנהלותה של ועדת החריגים שהוקמה בעקבות פניית האגודה, ואמורה היתה לבחון את זכייתם של תושבים שלא עמדו בכל תנאי הסף. אולם במקום לבדוק נסיבות חריגות, הודיעה הוועדה לאחת העותרות כי לא ניתן לאשר את זכייתה בדירה בשל כך שאינה עומדת בקריטריון הגיל, ולשנייה נאמר שאין כל טעם שתפנה לוועדה כי היא לא עמדה בקריטריון זה. העירייה, מצדה, טענה שוועדת החריגים אינה ועדת חריגים אלא ועדות השגות, ושאין בסמכותה לחרוג מהתנאים שנקבעו להגרלה. זוהי תשובה אבסורדית, הסותרת את חובתה של רשות לבחון מקרים חריגים.
עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה: "מצוקת דיור אינה נחלתן הבלעדית של משפחות בתחילת דרכן, והעותרות וילדיהן הם דוגמה חיה לכך. על העירייה לסייע לכלל תושביה – צעירים ומבוגרים, ומכל המעמדות החברתיים-כלכליים במידה שווה, על פי קריטריונים ענייניים”.