במסגרת המהלך לחיסול הדמוקרטיה שמובילה ממשלת ישראל בימים אלה, יידונו בכנסת בשבוע הבא הצעות לשינויים במבנה הוועדה למינוי שופטים. זהו רק רכיב אחד בתוכנית גדולה לשינוי שיטת המשטר בישראל: מהפרדת רשויות ואיזונים ובלמים – לחיסול העצמאות של בתי המשפט ולשלטון ללא מצרים; משופטים מקצועיים לשופטים מטעם; ומשלטון שחייב להציג הצדקות למעשיו – לשלטון שמותר לו לנהוג בשרירות ובקפריזיות.
שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים היא בין היוזמות הראשונות שהממשלה מקדמת, בין היתר באמצעות הצעת תיקון לחוק יסוד: השפיטה. אישורה יאפשר לממשלה הנוכחית שליטה מיידית וגם ארוכת טווח בכל המינויים לבתי המשפט. מהם השינויים המתוכננים בוועדה לבחירת שופטים ואיך הם ישפיעו על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה?
המצב כיום: שופטים נבחרים על-ידי ועדה שיושבים בה 9 נציגים של מערכת המשפט ושל המערכת הפוליטית, כאשר יש רוב לאנשי המקצוע (שופטים.ות ועורכי.ות דין). הרכב הוועדה הנוכחי מבטיח שבמינוי שופטים יהיה איזון בין שיקולים מקצועיים לשיקולים פוליטיים שמשקפים מגוון קבוצות באוכלוסייה. גם היום לא ניתן למנות שופט לבית המשפט העליון בלי הסכמה של נבחרי הציבור, שכן נדרש לשם מינוי שופט רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה.
ההצעה של שר המשפטים לוין (שטרם הונחה בכנסת לקריאה ראשונה אבל צפויה להגיע בקרוב): יהיו 11 חברים בוועדה: שלושה שרים (כולל שר המשפטים), שלושה יו"ר ועדות בכנסת - חוקה, כנסת וביקורת המדינה (שניים מהם מהקואליציה), שלושה שופטים ושני נציגי ציבור ששר המשפטים ימנה. כלומר שבעה מתוך 11 הנציגים יהיו מטעם הממשלה. לבחירת שופטים תידרש הסכמה שבעה מתוך 11. כלומר, ההצעה קובעת רוב מובנה לממשלה. בנוסף, יתקיים בוועדת חוקה שימוע פומבי למועמדים.
ההצעה של ח"כ רוטמן (שתובא לקריאה ראשונה בוועדת חוקה ובמליאה בימים הקרובים): יהיו תשעה חברים בוועדה: שלושה שופטים, כולל נשיאת העליון ועוד שני שופטים בדימוס שימונו בהסכמה ע"י הנשיאה ושר המשפטים, שלושה שרים, ושלושה חברי כנסת (אחד מהאופוזיציה). כלומר סה"כ חמישה מתוך תשעת הנציגים יהיו מטעם הממשלה. לבחירת שופטים תידרש הסכמה של חמישה מתוך תשעה - גם לפי הצעה זו יהיה רוב מובנה לממשלה.
משמעות ההצעה והסכנה לדמוקרטיה ולזכויות האדם: השינוי יפגע קשות במקצועיות השופטים ובעצמאות שלהם. שופט או שופטת שירצו להתקדם במערכת יצטרכו לנסות ולקלוע לאופן שבו הפוליטיקאים בשלטון מפרשים את החוק כיד לשאת חן בעיני מי שאמורים למנות או לקדם אותם, במקום לפסוק לפי תפיסתם המקצועית את החוק ובאופן שוויוני. במקום השופטות ושופטים המוכשרים ביותר נקבל שופטים פחות טובים, וקשרים יחליפו כישורים. בית משפט פחות מקצועי ופחות עצמאי לא יוכל להגן על זכויות האדם או לבלום שחיתות שלטונית.
יותר שקיפות ויותר גיוון במערכת המשפט הם דברים חיוניים וחיובים, אך ההצעות שעל הפרק, בניגוד לרטוריקה שמלווה אותן, דווקא פוגעות בגיוון, במקצועיות ובניטרליות של השופטים. דווקא איזון בין הגורמים הפוליטיים והמקצועיים בוועדה מבטיח גיוון במינוי שופטים, מכיוון שהנציגים חייבים להגיע להסכמות על זהותם ועל אופיים של השופטים.