האגודה הגישה תביעה בשמה של אישה פלסטינית אזרחית ישראל, בת 20, שנולדה, גדלה וסיימה לימודי תיכון בבאר שבע. מספר חודשים לאחר שנישאה לבן זוגה, תושב חברון, החל המוסד לביטוח לאומי לאסוף אודותיה מידע, וזמן קצר לאחר מכן היא גילתה שאיבדה את מעמדה כתושבת ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי, כך שאינה זכאית עוד לקצבאות ולביטוח בריאות. זאת למרות שהיא נותרה לגור בבית אמה בבאר שבע, עובדת בעיר, ומבקרת את בן זוגה בחלק מסופי השבוע. היא הגישה בקשה למתן היתר שהיה לבן זוגה מכוח נישואיהם, על מנת שהשניים יוכלו לנהל את חייהם יחד בישראל.
בעתירה טענו כי ההחלטה לבטל את מעמד התושבות של התובעת מפרה את זכותה לכבוד, לשוויון, לבריאות ולביטחון סוציאלי. טענו כי מרכז חייה ומקום מגוריה בישראל, וכי היא מעולם לא התכוונה להעתיק או העתיקה את מרכז חייה לצמיתות, וכי לא היה מקום לפתוח בחקירה בעניינה. עוד טענו כי ההחלטה בעניינה של התובעת התקבלה בהליך מפלה ולא תקין: בין היתר, ההחלטה על שלילת התושבות אינה מנומקת, לא ניתנה לאישה הזדמנות להתייחס לחשדות ולהאשמות לפיהם העתיקה את מקום מגוריה לגדה המערבית, ולא הוצגו לה ראיות שתוכל להפריך.
ב"ל 32117-06-2022 נא"ר נ' המוסד לביטוח לאומי
עו"ד: רעות שאער