בירושלים, העיר הגדולה בישראל, מתגוררים כ-358,804 פלסטינים.ות, המהווים כ-38% מכלל תושבי העיר. רובם המוחלט מתגוררים בשכונות הנמצאות במזרח ובדרום העיר.
לאחר סיפוח ירושלים המזרחית ב-1967 קיבלו תושביה מעמד של תושבי קבע בישראל. משמעות הדבר היא שכל עוד שולטת ישראל בשטח ירושלים המזרחית ומגדירה את תושביה כתושבי ישראל, היא מחויבת לנהוג כלפיהם באופן שוויוני. גם על-פי החוק הישראלי עצמו, תושבים אלה זכאים לכל השירותים והזכויות שמהם נהנים אזרחי המדינה, למעט הזכות להצביע בבחירות לכנסת. למרות זאת, מאז 1967 נמנעות הרשויות הישראליות מלהקצות לירושלים המזרחית משאבים ראויים, שיאפשרו לספק לתושבות ולתושבים שירותים הולמים ולענות על הצרכים הפיזיים של האזור ועל צורכי האוכלוסייה ההולכת וגדלה.
מדיניות האפליה וההזנחה הישראלית מקבלת ביטוי מעשי בכל מישורי החיים: אפליה בתחומי התכנון והבנייה, הפקעת קרקעות והשקעה מינימלית בתשתיות פיזיות ובשירותים הממשלתיים והעירוניים. אלה מובילים לתנאי חיים קשים ולשורה של פגיעות בזכויות האדם הבסיסיות, ובהן הזכות למים, הזכות לדיור, הזכות לחינוך, הזכות לשירותי רווחה והזכות לקיום בכבוד. כך, למשל:
כבר בשנת 2017, 75% מכלל המשפחות הפלסטיניות בירושלים חיו מתחת לקו העוני, לעומת 22% מהמשפחות היהודיות; ו-86% מהילדים הפלסטינים בירושלים חיו מתחת לקו העוני, לעומת 33% מהילדים היהודים. אפשר להניח שבעקבות הקורונה המצב החמיר עוד יותר.
רק כ-15% משטחי ירושלים המזרחית (שהם 8.5% משטחה של ירושלים כולה) מיועדים למגורים עבור תושביה הפלסטינים.
רק 2.6% מכלל הקרקע בירושלים המזרחית מיועדת למבני ציבור לאוכלוסייה הפלסטינית של העיר.
צפיפות המגורים בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית עומדת בממוצע על כ-1.8 נפשות לחדר – כמעט פי שניים מהצפיפות בשכונות היהודיות במערב העיר, שעומדת על נפש אחת לחדר.
נכון ל-2018, רק כ-44% מתושבי ירושלים המזרחית היו מחוברים לרשת המים באופן מוסדר וחוקי.
בירושלים המזרחית חסרות כ-1,670 כיתות לימוד. כ-30% מהילדים הפלסטינים בירושלים המזרחית (43,760 ילדות וילדים) אינם רשומים למסגרת לימודים מוסדרת, או שלא ידוע מהי מסגרת הלימודים שאליה הם משתייכים.
בירושלים המזרחית פועלות רק 6 לשכות רווחה, לעומת 18 בשאר העיר. מספר הלקוחות הממוצע ללשכת רווחה בירושלים המזרחית עומד על 5,664, לעומת 3,079 בשאר העיר.
לצד האפליה וההזנחה סובלים התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית משיטור יתר, מאלימות משטרתית ומפגיעה מתמשכת בחופש הביטוי והמחאה שלהם. בשנת 2021, 71% מהקטינים (בני 17-12) שנעצרו בירושלים, ו-82% מהקטינים הירושלמים שנעצרו עד תום ההליכים, היו פלסטינים. 86% מבני ה-13-12 שנעצרו בירושלים ב-2021 היו פלסטינים.
מצבם של התושבים והתושבות המתגוררים בשכונות שמעבר לגדר ההפרדה חמור במיוחד. ניתוק העיר מהגדה בעקבות בניית הגדר הביא לקריסה כלכלית וחברתית של חלק זה של העיר. רובם הגדול של התושבים בשכונות שמעבר לגדר אינם מקבלים ואינם יכולים לקנות את השירותים הבסיסים ביותר, וזכויותיהם לתנאי קיום נאותים ולכבוד נפגעות באורח אנוש.
מדיניות האפליה וההזנחה מקדמת את האינטרס של ישראל לשמור על רוב יהודי בעיר ולדחוק את תושביה הפלסטינים של ירושלים אל מחוצה לה. יתרה מכך, ישראל מסייעת למתנחלים המתיישבים בירושלים המזרחית, ואף מקדמת את התרחבות ההשתלטות שלהם על בתים ושכונות באזור זה.