נשים זרות המובאות לישראל במסגרת זוגיות או למטרת נישואין לתושבים ואזרחים ישראלים נמצאות בעמדה של תלות ומלכוד. הן תלויות ברצונו של בן הזוג כדי להסדיר את מעמדן, ואם הוא לא מעוניין בכך – הן יכולות להישאר חסרות מעמד גם לאחר שנים רבות של חיים בישראל, ואפילו אם יש לבני הזוג ילדים משותפים. במערכות יחסים אלימות, היעדר המעמד של האישה מנוצל לעיתים קרובות כדי לזכות בשליטה נוספת על חייה של האישה. חמור במיוחד מצבן של נשים פלסטיניות, שבגלל "חוק האזרחות" (שבחיקוקו מחדש אנו נלחמים כיום) נותרות תלויות בבן הזוג ללא הגבלת זמן ואינן יכולות לקבל מעמד עצמאי בישראל לעולם, גם לא לאחר שנים רבות של זוגיות ומגורים בישראל.
ללא מעמד מוסדר, נשים אלה אינן זכאיות להישאר בישראל באופן חוקי ועלולות להיות מגורשות ומופרדות מילדיהן. הן אינן זכאיות לזכויות סוציאליות, לביטוח בריאות, גמלאות הביטוח הלאומי או סיוע משפטי, והן אינן רשאיות לנהוג בישראל. מצבן דומה לזה של נשים לפני מאות שנים, שנחשבו חסרות זכויות ונתפסו כרכושו של הבעל, ללא זהות משפטית משל עצמן. מצב זה אינו יכול להימשך עוד בשנת 2022.
לנשים חסרות מעמד החיות במערכות יחסים אלימות אין לאן לפנות. לרוב הן לא פונות למשטרה, מחשש שיגורשו מישראל ויופרדו מילדיהן. רבות מהן חוששות להתרחק מהבית או השכונה, קל וחומר לפנות למשטרה. גם אם יעזו לדווח על האלימות אין להן אפשרות לעבוד ולפרנס את עצמן, וגם לא זכות לקבל סיוע כלכלי קבוע או טיפול רפואי ונפשי שיעזור לשקם את חייהן. הידיעה שאין להן לאן לפנות מחזקת כמובן את יכולתו של בן הזוג להמשיך ולנהוג באלימות.
נוהל רשות האוכלוסין מאפשר לנשים חסרות מעמד שנפגעו מאלימות בן זוגן לפנות לוועדה מיוחדת ולבקש לקבל מעמד בישראל – אך זאת רק אם בן הזוג התחיל והתמיד בהסדרת מעמדן לאורך חודשים רבים. להערכתנו במרבית המקרים בני הזוג האלימים אינם עושים זאת. מכאן שהחסמים שקובע הנוהל לא באמת מאפשרים לנשים רבות להיחלץ מהתלות בבן הזוג האלים וממעגל האלימות המגדרית.
בפנייה לוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי דרשה עו"ד רעות שאער מהאגודה לתקן את הנוהל, כך שייתן מענה אפקטיבי ורלבנטי לנשים אלה. בין היתר אנחנו דורשות:
לקבוע ולפרסם נוהל משטרתי שמבהיר כי לא יינקטו צעדים לגירושן של נפגעות אלימות לאחר שהגישו תלונה במשטרה על אלימות נגדן או נגד ילדיהן
להכיר בפגיעה פיזית, נפשית או מינית בילד כעילה למתן מעמד לאמו, לאחר פרידתה מהאב הפוגע.
לבטל את התנאי שמאפשר לנשים להגיש בקשה מעמד רק אם מדובר בנישואין יחידים (ולא במקרי פוליגמיה) מתועדים במרשם האוכלוסין ורק כשבני זוגן הגישו בעבר בקשה להסדרת מעמדן.
לבחון את הבקשות בדחיפות ולהשיב להן בזמן קצר ככל האפשר. כיום ההמתנה למענה הוועדה אורך חודשים ולעיתים שנים, ולעיתים עד שניתן – כבר אין בו כל תועלת.
החובה לספק הגנה נרחבת מפני אלימות מגדרית היא חובתה המוסרית והחוקית של המדינה, גם לנוכח התחייבויותיה במסגרת האמנה הבינלאומית בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה (1979), הצהרת האו"ם בדבר מיגור האלימות כלפי נשים (1994) והאמנה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה (2011), המוכרת כאמנת איסטנבול, שאליה הצטרפה ישראל לאחרונה.
פניית האגודה לזכויות האזרח, 12.12.2021