כיום אין בישראל כל חובה של המדינה לתת שירותי רווחה, למעט במקרים בודדים הקבועים בחקיקה (כגון מעון יום לפעוט בסיכון). שירותי הרווחה ניתנים על בסיס נהלים, כאשר תקצובם תלוי יכולת כלכלית של הרשות המקומית, יכולתה ורצונה לספקם. בפועל, פעמים רבות אנשים הזקוקים.ות לשירותי רווחה לא מקבלים אותם.
לאחרונה החלה המדינה לגבש נוסח לחוק שירותי רווחה. במסמך ששלחנו למשרד משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הציגה עו"ד משכית בנדל שורה של עקרונות שיש לפעול על פיהם כדי להבטיח אספקת שירותי רווחה באופן הולם ושוויוני, המתייחסים לשני אפיקים:
1. הסדרת החובה למתן שירותי רווחה בחקיקה ראשית, שבמסגרתה סל שירותי רווחה מתעדכן ומחייב, שיש חובה לספקם על בסיס אמות מידה שקופות ואחידות, כמו שנעשה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הסל יהיה מנותק ממצבה הכלכלי של הרשות המקומית. יש לקבוע שסל השירותים, או לכל הפחות שירותים חיוניים, יינתנו על בסיס מידת ההיזקקות לכל אדם המתגורר בישראל.
2. אסדרה של ההליך למתן שירותי רווחה, בדגש על הבטחת הליך מנהלי הוגן שתואם את החסמים, המגבלות והצרכים של האוכלוסייה שזקוקה לשירותים אלה. בין השאר יש לעגן בחוק מנגנונים שיבטיחו למי שנזקק לשירותי הרווחה מגילת זכויות, ובהן: הזכות לקבלת מידע סוציאלי, הזכות להיות מיוצג בפני המערכת על ידי עורכ.ת דין, הזכות לערר על החלטות של שירותי הרווחה, זכות הטיעון בטרם קבלת החלטה השוללת זכות או זכאות, הזכות לבחור את הגורם המספק את השירות ולהחליף עובדת סוציאלית, הזכות לפרטיות ולאוטונומיה, הזכות לקבל שירות בשפת הלקוח, זכות ליחס שוויוני ואיסור על אפליה במתן שירותי רווחה, ואיסור על התניית שירותי רווחה במוכנות להליך טיפולי. כדי להבטיח את מימוש הזכויות ש להגביר את מערך הפיקוח על שירותים מופרטים, ולקבוע שירותי ליבה שאין להפריטם.
הערות האגודה לזכויות האזרח, 25.8.2021