תכנון נוגע בין היתר לבעיות עומק של החברה, של קבוצות מודרות או מוחלשות, של קבוצות מיעוט ושל עניים, והוא יכול וצריך להוות כלי מרכזי לשיפור מצבן של אוכלוסיות אלה. למרות החשיבות הרבה של התכנון והשפעתו הישירה על חייהן, הנגישות של אוכלוסיות אלה למערכת התכנון מוגבלת, ויכולתן להביא בפניה את צרכיהן עומדת בפני מכשולים רבים.
באוגוסט 2015 נכנס לתוקף תיקון 103 לחוק התכנון והבנייה, שהוסיף לראשונה נציגים של ארגונים חברתיים להרכב החברים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדה הארצית לתכנון של תשתיות לאומיות (ות"ל) והוועדה לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל). בתחילת שנת 2019 מונו הנציגים, אך מכיוון שהתיקון לחוק נקבע כהוראת שעה (חוק זמני) לחמש שנים, תוקפו פג באוגוסט 2020, ועימו תמה גם כהונתם של הנציגים החברתיים בוועדות.
יחד עם במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, פנינו לשרת הפנים איילת שקד בבקשה שתקדם הצעת חוק חדשה למינוי של נציגים חברתיים לוועדות התכנון. עו"ד דבי גילד-חיו מהאגודה ואדר' אפרת כהן-בר מבמקום עמדו על החשיבות שבמהלך כזה. "הנציגים החברתיים לוועדות אמונים על הארת האינטרסים החברתיים בהליכי התכנון ובעת הדיון בתכניות השונות", נכתב בפנייה. "על אף שהם במיעוט ברור וכוחם להשפיע על ההצבעות בוועדות קטן מאד, הרי שיש חשיבות עצומה בעצם השתתפותם בדיונים. הנציגים מביאים אל שולחן הדיונים שלל קולות של אוכלוסיות שונות, שבדרך כלל אינן יכולות להגיע אליו בכוחות עצמן. הנציגים החברתיים חושפים בפני הוועדות שלל צרכים ורצונות של מי שמושפעים מהתכניות השונות, וגורמים לוועדה להביא קולות, צרכים ורצונות אלו בחשבון, בין שלל שיקוליהם האחרים.