חברות וחברים יקרים,
השנה האחרונה הדליקה אצלנו לא מעט נורות אדומות. השימוש במאגר נתוני התקשורת של השב"כ לצורך מעקבי הקורונה במשך חודשים רבים, תוך נרמול המעקבים הללו, הוביל אותנו לבחון לעומק את מאגר השב"כ ואת השימוש בו. אמנם השימוש במאגר לצורך מעקבי הקורונה הופסק בעקבות עתירתנו לבג"ץ, אבל למדנו כולנו על קיומו של פרויקט מעקב המונים חשאי, עוצמתי ופולשני, שמאפשר מעקב אחר כל אזרחי המדינה, כל העת, ושהתקבל מתחת לרדאר, בחשאיות וללא דיון ציבורי.
חשוב להבין שבעידן הדיגיטלי, שבו פעולות יומיומיות שלנו מותירות שובל מידע דיגיטלי, איסוף גורף של "נתוני תקשורת" ועיבודם מאפשרים מעקב רציף אחרי הדברים הכי אינטימיים של כולנו, והוא חמור לא פחות, ובמובנים מסוים אף יותר, מהאזנות סתר.
לעמדתנו ישנם פגמים רבים באופן שבו הוסמך ראש הממשלה ליצור את המאגר ובסמכויות של ראש השב"כ להורות על חיפוש במאגר, ללא פיקוח - דברים שהם חריגים ביחס למדינות דמוקרטיות אחרות. גם הקלות שבה הסבו את הכלי הזה ממטרותיו הביטחוניות למטרה אזרחית, וכלפי אזרחי המדינה, צריכה "להדיר שינה מעיניו של כל שוחר דמוקרטיה", במילותיה של הנשיאה חיות בפסק הדין בעתירתנו.
אנו ערים כמובן גם לצורכי הביטחון, אך מאגר כה עוצמתי וחשאי המאפשר מעקב גם אחר אזרחים תמימים חייב לבוא עם מגבלות ברורות בחוק, עם הגנות משמעותיות מפני ניצול לרעה, ולהיות תחת פיקוח חיצוני עצמאי. לכן פנינו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לתקן פגמים אלו. הדרישות שלנו, שחלקן מבוססות על המלצות שנכללו בספרו של אלי בכר, שהיה היועץ המשפטי של השב"כ, נועדו לאזן בין צורכי הביטחון לבין זכויות הפרט ובמיוחד הזכות לפרטיות, שהיא חיונית לקיומה של דמוקרטיה יציבה.
שלכם,
עו"ד גיל גן-מור
מנהל היחידות לזכויות אזרחיות וחברתיות