למרות שהאוכלוסיה הערבית מהווה כ-20% מאוכלוסיית ישראל, היא נעדרת ייצוג הולם במערכת התכנון של המדינה. חלקם של החברים הערבים מתוך כלל החברים במוסדות התכנון הארציים והמחוזיים, המוקמים מכוח חוק התכנון והבניה, הוא זניח. כתוצאה מכך, יכולתה של האוכלוסיה הערבית להשפיע על הליכי התכנון היא שולית עד אפסית, בין אם מדובר בהליכי תכנון ארציים ובין אם מדובר בהליכי תכנון מחוזיים ומקומיים הנוגעים ישירות ליישובים הערביים או לסביבתם הקרובה.
כך למשל, במועצה הארצית לתכנון ולבנייה חברים כיום רק 2 חברים ערבים מתוך 32 החברות/ים, ובכך הם מהווים כ6% בלבד מכלל חברי המועצה. בוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות אין ולו חבר ערבי אחד בקרב 15 חברות/י הוועדה. בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז הצפון יש חבר אחד בלבד מקרב החברה הערבית מבין 18 חברי/ות הוועדה, למרות שכ-57% מתושבי המחוז משתייכים לאוכלוסיה הערבית.
ב-7.1.2021 פנינו לשר הפנים ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בשם הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ועמותת סיכוי. עו"ד גדיר ניקולא, מנהלת היחידה לזכויות המיעוט הערבי באגודה, פרסה את הנתונים והבהירה כי במצב הקיים מופרות בגסות זכויות יסוד של האזרחים הערבים לכבוד ולשוויון. דרשנו לקדם ייצוג הולם לחברה הערבית בכל מוסדות התכנון המוקמים מכוח חוק התכנון והבניה, ובכל הגופים המקצועיים שפועלים לצדם; ודרשנו כי יקבע לשם כך רף מינימלי לייצוג הולם שלא ייפול מחלקם היחסי של האזרחים הערבים מכלל אוכלוסיית המחוז במוסדות תכנון מחוזיים, ומחלקם של הערבים מכלל אוכלוסיית המדינה במוסדות תכנון ארציים.