ב-18.1.2021 הגשנו עתירה נגד רשות האוכלוסין וההגירה, בדרישה להפסיק להפלות לרעה אזרחים ישראלים שהם בני משפחה של תושבי שטחים, ולהפסיק לדרוש מהם להוכיח שמרכז חייהם בישראל כתנאי למתן שירותי מרשם ותיעוד. דרשנו גם להנפיק לפעוט בן שנה מלוד, שאביו תושב השטחים, תעודת לידה, ולרשום אותו בתעודת הזהות של אימו.
התינוק נולד בבית חולים בישראל, הוא בן לאזרחית ישראל תושבת לוד, ובכל זאת מסרבים להנפיק לו את התיעוד, בטענה שהאם לא הוכיחה שמרכז החיים שלה בישראל. אב המשפחה הוא תושב רמאללה, ואינו יכול לקבל היתר שהייה בישראל. מכיוון שהתינוק לא נרשם, נשללו ממנו וממשפחתו זכויות רבות. בין היתר נשלל מהמשפחה סיוע בשכר דירה (כי אין תיעוד על הילד השלישי, המזכה), והתינוק לא קיבל שירותי בריאות בקופת חולים בחודשים הראשונים והקריטיים לחייו.
הסירוב המפלה למתן שירותים והדרישה להוכחת מרכז חיים מופנית למי שאחד מקרובי משפחתם הוא תושב השטחים בעבר או בהווה. המדיניות מיושמת כלפי האוכלוסייה הערבית, שמטבע הדברים מקיימת קשרים עם אנשים המתגוררים בשטחים. בעתירה נטען כי מדיניות זו פוגעת בזכויותיהם של אלפי אזרחים ישראלים לשירותי מרשם, לכבוד, לשוויון, לפרטיות ולעוד שורה של זכויות חברתיות – כגון קבלת שירותי חינוך, בריאות ורווחה – התלויות בהצגת תיעוד.
בעקבות הגשת העתירה, רשות האוכלוסין הנפיקה לתינוק תעודת לידה והוסיפה את שמו לספח תעודת הזהות של האם, והעתירה נמחקה. הסעד העקרוני שביקשנו - לבטל את המדיניות המפלה - לא נדון, אך רשות האוכלוסין לא הכחישה שמדיניות כזו אכן מתקיימת.
עת"ם 35618-01-21 א"ע נ' רשות האוכלוסין וההגירה
עו"ד: רעות שאער, עודד פלר
העתירה, ינואר 2021