מפניות רבות שמגיעות אלינו עולה שהבנקים מסרבים לתת ללקוחות עניים פנקסי המחאות (צ'קים). בסירוב דומה נתקלים לקוחות שהיו בעבר פושטי רגל, או בעלי חוב עבר שנפרע, גם כאשר האדם השתקם כלכלית, משתכר יפה ועברו כבעל חוב או פושט רגל הרחק מאחוריו.
היעדר המחאות פוגע קשות באנשים (ובפרט בעניים, או מקבלי גמלאות, שאין להם כרטיסי אשראי). בישראל שנת 2020 אין אפשרות לנהל אורח חיים תקין ללא המחאות, בפרט כאשר מדובר בלקוחות עניים שאין להם כרטיסי אשראי. ללא המחאות לא ניתן לשכור דירה, לשלם למסגרות חינוך של הילדים ולבצע פעולות כלכליות-חברתיות חיוניות אחרות שדורשות התחייבות לתשלום שאינו מיידי. היעדר המחאות מייקר לעיתים את השירות; למשל, יש בעלי דירות שגובים שכירות גבוהה יותר מלקוחות בנקים שאין ברשותם המחאות, וכך גם היצע הדירות שיש ללקוחות אלה הוא קטן יותר. באופן אבסורדי, דווקא לקוחות אלה, שהם לעיתים בעלי אמצעים כלכלים מוגבלים ומנסים להצטמצם ולחסוך בהוצאות, מוציאים בסופו של דבר סכומים גבוהים יותר כל חודש על שירות חיוני כמו קורת גג.
ההסדרה של בנק ישראל בנושא חלקית ביותר ומעניקה שיקול דעת נרחב לבנקים, כזה שמנוצל לרעה ובאופן מפלה. לפיכך פנינו, יחד עם הקליניקה למימוש זכויות בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה, לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים. בפנייה דרשו עו"ד משכית בנדל מהאגודה ועו"ד רעות כהן מהקליניקה להסדיר בצורה נאותה את התנהלות בנושא: לקבוע קריטריונים מידתיים למצבים שבהם החלטה של הבנק לסרב לתת ללקוח פנקסי צ'קים תיחשב כסבירה, ולקבוע שבנק לא יסרב סירוב בלתי סביר לתת פנקס צ'קים ללקוח.