ב-10.7.2020 הגשנו עתירה דחופה לבג"ץ בשם האגודה לזכויות האזרח ובשם רופאים לזכויות אדם נגד החוק שמסמיך את השב"כ להשתמש ביכולות המעקב ההמוני שלו לצורך מעקב אחר נתיבי תנועה של נשאי קורונה מאומתים ואחר מגעים קרובים של אזרחים עמם.
בעתירה הקודמת שהגשנו, נגד החלטות הממשלה בנושא, פסק בג"ץ כי הממשלה לא יכולה להמשיך ולהסמיך את השב"כ לנושא בהחלטה מכוח סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ, וכי עליה לפעול לקידום חוק אם ברצונה להסמיך השב"כ. בג"ץ אף קבע כי יש לבחון את מידתיות ההסדר ולגבש חלופות אזרחיות.
לאחר פסק הדין המשיכה הממשלה להסמיך את השב"כ לתקופה נוספת ואז פסקה מכך, בין היתר בשל לחץ של ראש השב"כ, וזנחה את הרעיון לקדם חוק, אולם עם העלייה במספר המאומתים שבה הממשלה וקידמה את החוק. הוא עבר בהליך בזק ביום 1.7.20 כהוראת שעה ל-21 ימים, אך בכוונה להאריך את ההסדר ואף להרחיבו מיד בתום תקופה זו.
בעתירה טענו כי החוק אינו חוקתי, שכן הוא מסמיך את השב"כ להשתמש בכלי מעקב המוני קיצוניים שניתנו לו בחוק השב"כ לצורכי ביטחון המדינה, ולא למטרות אזרחיות, כי כלים אלו פוגעים בצורה קשה בפרטיות ובחירות, וכי מדובר באמצעי לא מידתי. טענו כי המאבק בקורונה מחייב אסטרטגיות רבות ומשולבות, שהאמצעים הטכנולוגיים הם רק רכיב אחד בהם, ולא חזות הכל. דווקא משום שמדובר במשבר שיחייב התמודדות ממושכת ומתסכלת ואיזון מורכב בין קיום שגרת החיים לבין ההגנה על בריאות הציבור, אין לראות בו סוגיה של ביטחון לאומי המצדיקה השעיה של זכויות אדם ושימוש בשב"כ, ויש לנהל את המשבר תוך הגנה על הזכויות החוקתיות ובאופן אזרחי.
טענו כי יש אמצעים חלופיים מידתיים יותר, וגם מדויקים יותר מאמצעי השב"כ, כמו טיוב החקירות האפידמיולוגית ושימוש ביישומונים (אפליקציות) וולונטריים. טענו כי הנזק מהסמכת השב"כ עולה על התועלת השולית שבו, אם יש כזו, לעומת אמצעים חלופיים. מדובר בתקדים מסוכן של שימוש בכלי מעקב המוני לצרכים אזרחיים, תקדים שבעת חקיקת חוק השב"כ ביקשו המחוקקים למנוע במפורש, וכאן נוצר מדרון חלקלק מסוכן. לא בכדי ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שמשתמשת בשירות הביטחון החשאי שלה בענייני הקורונה.
טענו כי השב"כ מסתמך לביצוע המעקבים על מאגר "מפלצתי" של נתוני תקשורת שנוצר מכוח סעיף 11 לחוק השב"כ, וכי ספק אם יצירת מאגר כזה, האוגר דרך קבע נתוני תקשורת רבים של אזרחים תמימים, באופן שמאפשר הפקת מהירה של מידע אישי ואינטימי ביותר, היא חוקתית גם לצורכי ביטחון המדינה. טענו כי אם מעניקים גישה למאגר לצורכי מעקבי הקורונה זה מעביר את סעיף 11 לתחום לא חוקתי מובהק, שכן המאגר רחב יתר על המידה מהנדרש למשימה, והוא חשאי, לא מפוקח ולא שקוף. לכן טענו כי יש לקבוע שלא ניתן להסתמך על סעיף 11 לחוק השב"כ לצורכי חוק מעקבי הקורונה, כפי שהוא.
ב-28.7.2020, לאחר שהחוק תוקן ותוקפו הוארך עד מרץ 2021, מחק בג"ץ את העתירה, תוך שהוא מאפשר לנו להגיש עתירה חדשה נגד נוסחו המתוקן של החוק.
ב-16.8.2020 הגשנו עתירה חדשה, יחד עם מרכז עדאלה, רופאים לזכויות אדם ועמותת פרטיות ישראל, בה נטענו טענות דומות. ב-31.8.2020 דחה בג״ץ את העתירה על הסף. בכך קיבל בית המשפט את עמדת הפרקליטות, ולפיה העותרים לא מיצו את ההליכים לפני הגשת העתירה.
ב-24.9.2020 שבנו ועתרנו, יחד עם מרכז עדאלה, רופאים לזכויות אדם ועמותת פרטיות ישראל. נוסף על הטיעונים שהוצגו בעתירות הקודמות, טענו כי כמעט שלושה חודשים מאז חודשו מעקבי השב"כ מסתבר שכלי זה אינו יעיל, וכי הנתונים מוכיחים שהתרומה של מעקבי השב"כ למאבק בהתפשטות הקורונה שולית עד מאוד. רק כחמישית מהחולים אותרו על ידי השב"כ, ובמחיר של כמעט 600 אלף מבודדים. השימוש בשב"כ מעכב את פיתוח מערך החקירות האנושיות ופוגע בנכונות האזרחים להתקין את אפליקציית המגן.
ב-17.11.2020 הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה לנמק בתוך 21 יום מדוע איכוני שב"כ לא משמשים רק למקרים שבהם חולים לא משתפים פעולה בחקירה אפידמיולוגית, ומדוע לא קודמה האפליקציה הוולנטרית המגן 2.
בעקבות הצו על תנאי שקלה הממשלה לצמצם את השימוש בשב"כ רק למקרים שבהם חולה לא משתף פעולה עם החקירה האפידמיולוגית, אך לבסוף החליטה להאריך את השימוש באיכוני השב"כ במתכונת הקיימת עד ה-7.1.2021. הוראת השעה שמאפשרת את מעקבי השב"כ פוקעת ביום 20.1.2021, אבל מכיוון שהכנסת נמצאת בפגרת בחירות ייתכן שתוקפה יוארך אוטומטית עד 3 חודשים לאחר כינוס הכנסת החדשה (כלומר עד סביבות אוגוסט 2021).
בתגובה שהגשנו ב-29.12.2020 עמדנו שוב על התועלת השולית הנמוכה, שעוד הולכת ופוחתת ככל שחולף הזמן, של מעקבי השב"כ במניעת הדבקה. טענו גם שחיסון אוכלוסיית הסיכון מפחית מאוד את התחלואה ומהווה שיקול נוסף התומך בהפסקת השימוש במעקבים. לעניין מועד פקיעתה של הוראת השעה טענו כי הסעיף שמאפשר הארכה אוטומטית של חקיקה בתקופת הפגרה לא נועד להאריך חקיקת חירום, המבוססת על קיומו של מצב חירום.
ב-1.3.2021 קיבל בג"ץ חלקית את העתירה. בג"ץ אסר על הממשלה להמשיך להשתמש ב"כלי" של השב"כ, אלא במקרים של חולים מאומתים שלא משתפים פעולה עם החקירה האפידמיולוגית או מדווחים על אפס מגעים.
בג"ץ 4762/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הממשלה; בג"ץ 5746/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת; בג"ץ 6732/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת
עו"ד: גיל גן-מור, דן יקיר
בג"ץ 4762/20
תגובת הכנסת, יולי 2020
תגובת הממשלה, יולי 2020
החלטה, 17.7.2020
פסק הדין, 28.7.2020
בג"ץ 5746/20
פסק הדין, 30.8.2020
בג"ץ 6732/20
תגובת הכנסת, אוקטובר 2020
תגובת הממשלה, אוקטובר 2020
החלטה (צו על תנאי), 17.11.2020
כתב תשובה מטעם הממשלה, דצמבר 2020
תגובה מטעם העותרים, דצמבר 2020
עיקרי טיעון מטעם העותרים, ינואר 2021
עיקרי טיעון והודעת עדכון מטעם הכנסת, ינואר 2021
פרוטוקול הדיון, 17.1.2021
פסק הדין, 1.3.2021
פוסטים קשורים:
8 סיבות לא להמשיך במעקבי השב"כ אחר חולי קורונה, נובמבר 2020
מעקבי שב"כ: העתירה נדחתה, תוגש עתירה חדשה, אוגוסט 2020
קישורים:
איתמר אייכנר, שרי הממשלה אישרו: איכוני שב"כ ימשיכו לעוד שבועיים, 15.3.2021, ynet
תמר אלמוג, הממשלה לא חוקקה - איכוני השב"כ הופסקו 14.3.2021, כאן
יעל פרידסון, בג"ץ הורה לצמצם השימוש באיכוני שב"כ: "פגיעה דרקונית בזכות לפרטיות ובדמוקרטיה", 1.3.2021, ynet
יאיר אלטמן, בג"ץ ידון בהקדם על חוק איכוני השב"כ, 12.7.2020, ישראל היום
העתירה נכתבה בסיוע המתמחה נועם גרינצייג
This publication was made possible by the kind support of FES.
The views expressed in this publication are not necessarily those of the Friedrich-Ebert-Stiftung. The commercial use of media published by the Friedrich-Ebert-Stiftung without written permission by the Friedrich-Ebert-Stiftung is strictly forbidden.