במקביל למאבקנו בכנסת נגד הצעת החוק המסמיכה את השב"כ להמשיך במעקבים אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה, פנינו ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של השב"כ. את הפנייה כתבו עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה, ועו"ד גיל גן-מור, מנהל היחידות לזכויות חברתיות ולזכויות אזרחיות באגודה.
עיקר טענותינו:
חוק השב"כ מבוסס על איזון פנימי שלפיו ניתנו לשב"כ סמכויות מעקב קיצוניות אך השימוש בשב"כ מוגבל לביטחון במובן הצר, ובמקרים חריגים לענייני ביטחון לאומי.
במסגרת האיזון המחוקק הגביל את גבולות הגזרה של השב"כ במיוחד כדי למנוע זליגה של היכולות הללו לנושאים לא ביטחוניים חשובים, שבהם הפיתוי להשתמש ביכולות יהיה עצום.
משבר הקורונה אינו עומד במבחן המחמיר שקבע בג"ץ לגבי העניינים שהם לא ביטחון במובן הצר אך כן באים תחת ההגדרה ביטחון לאומי.
אם כן תתקבל הצעת החוק להרחיב את סמכויות השב"כ למעקב אחר אזרחים במסגרת הקורונה, פותח הדבר פתח לתקיפה חוקתית של סעיף 11 לחוק השב"כ, שכן כל האיזון הפנימי בחוק משתנה.
סעיף זה מקנה לראש הממשלה סמכות להורות לחברות תקשורת להעביר נתוני תקשורת לשב"כ לצורך מילוי תפקידו.
כיום כולנו יודעים שנעשה שימוש מטורף בסמכות זו. השב"כ פיתח את "הכלי", אותו מאגר סודי שמועברים אליו בקביעות נתוני תקשורת של כולנו, כל הזמן – ולכן הוא מסוגל תוך שעות לדעת לא רק איפה אנחנו עכשיו אלא איפה היינו בעבר ועם מי נפגשנו ועוד.
ספק רב אם קיום מאגר כזה חוקתי גם במאבק בטרור, שכן הוא אוסף מידע על כל מי שנמצא בשטח המדינה, אבל כאשר משתמשים במאגר לצרכים אזרחיים, זה עובר במובהק לתחום אי החוקתיות, וכי יש לקחת זאת בחשבון במסגרת קידום הצעת החוק.
קישורים: