מה משותף לסיפוריהם של איאד אלחאלק, יהודה ביאדגה, סלומון טקה, שיראל חבורה, יענקי רוזנברג, זיסי מרגליות, ג'עפר פרח ורבים אחרים? למרות ההבדלים בנסיבות המקרים, בכולם הפעילו שוטרים אלימות מיותרת או מוגזמת כלפי אנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט: ערבים, יוצאי אתיופיה, אנשים ממוצא מזרחי, חרדים, פליטים ומהגרי עבודה ואנשים עם מוגבלות. חלקם אנשים המשתייכים בו זמנית לשתיים מן הקבוצות – מצב המעמיד אותם בסכנה חמורה עוד יותר.
חלק מהבעיה הוא שגם כאשר המשטרה פועלת למניעת אלימות שוטרים, היא עושה זאת באופן נקודתי ולא באופן מערכתי ושיטתי. בפנייה למשטרה ולשר לביטחון פנים מציעים שורה ארוכה של ארגונים, ובהם האגודה לזכויות האזרח וארגון בזכות, מספר המלצות שיעזרו להבטיח שהמשטרה תפעיל את הכוח שלה באופן שוויוני וללא הטיות, ושלא יקופחו עוד חיי אדם. בין היתר:
יש להכיר בכך שמדובר בבעיה מערכתית שדורשת טיפול יסודי. לא ניתן עוד להסתפק בתחקיר נקודתי של המקרה הבודד, והסקת מסקנות אישיות כלפי השוטר שפעל באותו אירוע.
יש להכיר בכך שהטיות וסטריאוטיפים כלפי אוכלוסיות שונות הם נטייה אנושית, שאינה פוסחת גם על שוטרים.
על משטרת ישראל ללמוד מהניסיון שנצבר במקומות אחרים בעולם שבהם נעשו מאמצים להיאבק בתופעה זו.
על משטרת ישראל לבנות תוכנית פעולה ארצית להפסקת שיטור היתר כלפי אוכלוסיות מסוימות. יש לתת לנושא עדיפות, להקצות לו משאבים, למנות צוות מקצועי ולבנות תוכנית פעולה מפורטת, לרבות לוח זמנים ליישומה ומעקב שוטף אחרי היישום.
יש צורך בהדברות ובשיתוף פעולה רחב עם האוכלוסיות הרלוונטיות לבניית התוכנית וליישומה, כולל הארגונים המייצגים את הקבוצות השונות, ראשי הקהילות ונציגי ציבור.
פניית הארגונים לשר לביטחון פנים ולמשטרה, 15.6.2020
פניית האגודה לזכויות האזרח לוועדת הפנים, 11.11.2020