אן סוצ'יו
אחרי שבועות ארוכים של מאבקים בבתי המשפט ובכנסת, פרסם בסוף השבוע משרד ראש הממשלה את תזכיר החוק שאמור להחליף את תקנות שעת החירום שהסדירו כמעט כל פרט בחיינו מאז פרוץ משבר הקורונה. זו היתה אמורה להיות בשורה אמיתית, שתבטיח את החלפת התקנות הממשלתיות בהליך חקיקה דמוקרטי על ידי הרשות המחוקקת, עם דיון ציבורי פתוח ושקוף. אלא שנורת האזהרה הראשונה נדלקה כבר כשעלה תזכיר החוק לאתר משרד המשפטים בערב חג השבועות, והתברר שהוקצו רק שני ימי עבודה לתגובות הציבור – למרות שמדובר בחוק ארוך, מורכב ורגיש מעין כמותו.
האכזבה ממשיכה כשמתברר שתזכיר החוק משאיר חלק גדול מההחלטות המהותיות ביותר בידי הממשלה, ומרובים בו ה"חורים" שהממשלה תוכל למלא ללא הליך קבלת החלטות שקוף ופומבי. במקום שהכנסת תהייה זאת שמכריזה על קיומו של מצב חירום, או לפחות קובעת קריטריונים ברורים לכניסתו לתוקף, הממשלה מוסמכת לקבל את ההחלטה ולהאריך את התקופה שוב ושוב למשך 10 חודשים! התוצאה היא שבמקום תקנות שעת חירום שמוגבלות לשלושה חודשים, החוק עלול לאפשר לממשלה להמשיך את מצב החירום למשך כמעט שנה, כשלכנסת מסורה סמכות לבטל את ההכרזה רק בדיעבד וללא כל מעורבות בשלבי קבלת ההחלטה.
מה שעוד הושאר מחוץ לחוק אלה הסעיפים הפליליים – אותם סעיפים שקובעים סנקציה פלילית על הפרת ההוראות. תזכיר החוק מעביר לידי הממשלה אפילו את ההחלטה בשאלה איזו פעילות תוגדר כעבירה פלילית שבגינה ניתן להטיל קנס. גם בסמכויות האכיפה משאיר החוק חורים, כשהוא מסמיך את הממשלה להעניק לשוטרים סמכויות נוספות לפי הצורך, מעבר לסמכויות מרחיקות הלכת שהוקנו לשוטרים ולפקחים לכפות עלינו את ההגבלות, ובכלל זה להיכנס לבתים פרטיים.
החוק בא לבטל את תקנות שעת חירום ולהחזיר לכנסת, כלומר לריבון, את הכוח להטיל הגבלות ולפגוע בחופש הביטוי, בחופש התנועה ובזכויות יסוד אחרות שלנו. אבל מי שצולחת את עשרות העמודים שתזכיר החוק משתרע עליהם מגלה שלפנינו בעצם תקנות שעת חירום חדשות שמחופשות לחקיקה. אכן, מצבי חירום, כמו זה שיצר משבר הקורונה, יוצרים צורך לפעול במהירות ולנקוט צעדים דחופים כדי לקדם את פני הרעה. לעיתים אפילו אין מנוס מלהטיל הגבלות על זכויות האדם כדי להבטיח את הריחוק החברתי הנדרש למניעת הדבקה המונית והתפשטות של המחלה. אבל דווקא בשל כך חייבים להכניס לחוק הוראות שיגבילו את כוחה של הממשלה ויכפיפו אותו לדיון ציבורי ופרלמנטרי, כלומר – לחקיקה של הכנסת.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה במעריב ב-2.6.2020