גיל גן-מור
הקורונה היא מגיפה שאין לה חיסון. לא בכדי ההנחיות של הממשלה הן להישאר בבית, לשמור על ריחוק חברתי, ואף להיכנס לבידוד אם נחשפנו לחולה או שאנו מפתחים תסמינים. הפתרון להתפשטות מהירה מדי של המגיפה הוא אנחנו. קוראים לזה ערבות הדדית.
יש שיגידו שזו אוטופיה, ושלא ניתן לסמוך על האזרחים. ייתכן. לכן טוב שפעלה הממשלה להוציא צווים, לקבוע קנסות כבדים למפרי הצווים ולאכוף אותם שצריך. אולם, אין להיגרר גם לקיצוניות השנייה.
בחסות הלחץ, הפחד והדאגה מהתפרצות הנגיף מומטרות עלינו שלל יוזמות מעקב ופיקוח, חלקן במחשכים, חלקן בתקנות שעת חירום, ללא כל פיקוח פרלמנטרי.
בין היתר החליטה הממשלה להסמיך את השב"כ להפעיל את יכולותיו הכמעט בלתי מוגבלות באיסוף מודיעין על חולים ועל כל אזרח שבא עמם במגע אקראי. כולנו היום תחת מעקב השב"כ, שאולי כולל רק איכון טלפוני, ואולי גם חדירה לנתוני מיקום בטלפון, בדיקת השימוש בכרטיסי אשראי, ושימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים – מי יודע? הכול בחשאיות וללא פיקוח. לצד אזהרתנו על כך שנמצא שהיינו במגע עם חולה, לפי אמצעים טכנולוגיים עלומים, נקבל מיד גם צו בידוד ל-14 ימים, בלי זכות ערר, שהפרתו מהווה עבירה.
לצורך אכיפת הבידוד הסמיכו את המשטרה לקבל מחברות התקשורת נתוני מיקום סלולריים ביחס לעשרות אלפי אזרחים שבבידוד ביתי, בלי צו שיפוטי. כולנו בגדר חשודים בהפרת צווי הבידוד, שיש לפקח על צעדינו ולאכן את מיקומנו.
האם צעדים אלו באמת מחויבי המציאות? האם לא ניתן להסתפק בכלים אזרחיים, כמו אפליקציית משרד הבריאות, המגן, כדי לשפר את החקירות האפידמיולוגיות ולהזהיר אנשים מפני מגע אפשרי עם חולים? המשטרה טיפלה עד כה בכ-140 הפרות של צווי בידוד. האם זה מצדיק מעקב אחר עשרות אלפים של אזרחים שומרי חוק בבידוד? מי שבאמת רוצה להפר צו חירום ולצאת כנראה יצא בלי הטלפון והוא גם יכול להזמין חברים.
מה השלב הבא? מעקב על כולנו כדי שלא נפר את ההסגר? כן! המשטרה כבר מחפשת פתרון טכנולוגי שיתריע על כל התקהלות. תמים לחשוב שכלי מפלצתי כזה לא יישאר איתנו אחרי הקורונה.
אין פתרון מושלם למצב, אבל להתייחס לאזרחים כאל עדר שיש לפקח עליו הוא לא אופציה בדמוקרטיה. גם אם הסתמכות בלעדית על ערבות הדדית היא בגדר אוטופיה, וצריך צווים וקנסות, עדיין אין מקום להתנהל כאילו אנחנו בדיסטופיה.
בתקשורת אוהבים להראות את החריגים, אבל הרוב המכריע מגלה בגרות, אחריות והבנה להנחיות. על הממשלה להפסיק להתייחס אלינו כאל עבריינים בפוטנציה ולעקוב אחרינו כדי לגלות "אי ציות", ולסמוך גם על האחריות האישית של האזרחים, שבריאות קרוביהם יקרה להם גם בלי הנחיה מגבוה. מוטב שהממשלה תתמקד בפתרונות מיידים למי שנמצא בבידוד או בהסגר ומתקשה לשרוד. גם זו ערבות הדדית.
דמוקרטיות שומרות על ערכיהן גם בעת משבר ביטחוני, ולא מאפשרות כל אמצעי וכל חוק בשם הביטחון. כך צריך להיות גם בהתמודדות עם משבר בריאותי.
עו"ד גיל גן-מור הוא מנהל היחידות לזכויות אזרחיות וחברתיות באגודה לזכויות האזרח