הצהרת נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן היא אמנם חלק מתעמולת בחירות צפויה. אבל בפועל היא כבר מתרחשת, והתוצאות יהיו הרסניות
רוני פלי
כמו בכל מערכות הבחירות האחרונות, שוב נשלף ברגע האחרון קלף הסיפוח. הספין האחרון בא מבית מדרשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז כי אחרי הבחירות יספח את בקעת הירדן, ולאחר הצגת תוכנית המאה של ממשל טראמפ, יספח את ההתנחלויות כולן.
אם זה מגעגע כמו תעמולת בחירות, ומתוזמן כמו תעמולת בחירות, זוהי תעמולת בחירות. במקרה הזה זוהי תעמולה צינית במיוחד, כי היא נעשית על גבם של מיליוני אנשים הנתונים יותר לחמישה עשורים תחת שלטון צבאי דכאני, נטולי זכויות אזרחיות ופוליטית, ללא זכות הצבעה ונעדרי יכולת השפעה על עתידם.
רעיון הסיפוח, שבעבר היה נחלתם של "קיצונים" ו"משיחיים", הפך בשנים האחרונות לנושא לגיטימי לכאורה במיינסטרים של מפלגות הימין והמרכז. אין-ספור תוכניות סיפוח והצעות חוק נזרקו לאוויר, אך לא קודמו. בשטח, הסיפוח מורגש כבר מזמן. חוקים כמו חוק ההסדרה, העברת עתירות של פלסטינים לבית המשפט המחוזי בירושלים, חוק המל"ג וצעדים נוספים, שבהם חרגה הכנסת מגבולות ריבונותה ומסמכותה, מקבעים את השלטון הישראלי בשטח שתחת כיבוש זמני.
הבחירה של נתניהו להכריז ערב הבחירות על הכוונה לספח את הבקעה אינה מקרית. בעיני חלק ניכר מהציבור היהודי בישראל, הבקעה אינה חלק מהשטחים הכבושים, אלא כבר היום חלק מישראל, ואף אזור אסטרטגי חשוב. בפועל, מדובר בכ-30% משטחי הגדה וחלק ניכר משטח C.
תושביה הישראלים של הבקעה, כ-15 אלף בלבד, לא נתפסים כחלק מתנועת ההתנחלות. קיבוצי הבקעה הוקמו על ידי התנועה הקיבוצית והם חלק מהממסד המפא"יניקי הישן. עוד תמר ועוד דונם, לא עז. או לפחות כך היה עד לאחרונה. בשנים האחרונות קמו בבקעה מאחזי בודדים, שהביאו עמם את אסטרטגיית האלימות וההשתלטות על אדמות.
מנגד, עשרות אלפי הפלסטינים החיים בבקעה, רבים מהם בכפרים לא מוכרים, תחת כיבוש ששולט בכל נדבך בחייהם, שקופים לציבור בישראל. העובדה שאנשים אלה מגורשים מבתיהם כדי לאפשר אימונים צבאיים על אדמותיהם, בקושי מוזכרת. העובדה שאזורי המרעה של הרועים הבדואים באזור צומצמו בשל הקמת המאחזים וצווי הסגירה הצבאיים הנלווים אליהם נעלמת מהעין.
לכן, על פניו, סיפוח הבקעה מחליק בקלות בגרון. בפועל, צעד כזה, בנוסף להיותו בלתי חוקי לפי הדין הבינלאומי, יהווה רגע מכריע בנוגע לאסטרטגיה הישראלית ביחס לשטחים הכבושים. הוא יקרע סופית את מסיכת הזמניות, יבהיר שישראל מוכנה לנקוט צעדים חד-צדדיים, מבלי כמובן לוותר על המשך השליטה הצבאית באזורים שלא סופחו עדין, ומבלי להעניק אופק לסיום הכיבוש.
כשם שאזרחי ישראל היהודים מתעלמים מהפלסטינים בבקעה, כך גם הצהרות הסיפוח השונות. מה יעלה בגורל הפלסטינים? האם יקבלו אזרחות ישראלית? האם יזכו לקבל זכויות? הצד הפלסטיני נעדר לחלוטין מהצהרת נתניהו. האם זה רמז לכך שהשטח יסופח אולם הפלסטינים יישארו חסר זכויות? או במילים אחרות – אפרטהייד?
הסיפוח עלול להפוך מספין למציאות. ולמציאות הזאת תהיה השפעה הרסנית על מיליונים שאין להם קול, ושזכויות האדם הבסיסיות שלהם יירמסו כחלק ממאבק פוליטי פנים-ישראלי.
רוני פלי היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח