דן יקיר
מדד חופש העיתונות שפורסם באפריל מטעם ארגון "עיתונאים ללא גבולות", הציב את ישראל במקום ה-88 והלא מכובד, כשהסיבות העיקריות לכך נובעות מהיחס לעיתונאים פלסטינים. אולם, הימים האחרונים מציגים תמרור אזהרה באשר ליחס גם בתוך ישראל לאנשי וכלי תקשורת, יחס שפוגע קשות בדמוקרטיה.
המתקפות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על גיא פלג ובכירי חדשות 12, לצד הקריאה לפגוע כלכלית בערוץ האם שלהם קשת, הן צעד בלתי נתפס. נתניהו, שעושה רושם שהחליט לאמץ דפוסים של חברו הטוב מעבר לים דונלד טראמפ, לא בוחל בשימוש במעמדו הרם ובכוחו כדי לפגוע במי שמסקרים אותו ומותחים עליו ביקורת. הוא אף החל להשתמש בטרמינולוגיית הפייק-ניוז החביבה על נשיא ארצות הברית. הוא גם לא חש סלידה מהתנהלותו של בנו, והצטרף אליו בשימוש בכינויי גנאי לעיתונאים.
התנהלות זו נועדה להגחיך ולהקטין את אותם אנשים שתפקידם לשרת אותנו, הציבור הרחב. עיתונאים הם הזרוע הארוכה של האזרחים, תפקידם לחשוף את התנהלותם של גורמי השררה השונים ולהאיר זרקור על פינות חשוכות של שחיתות, אלימות והתעמרות באזרחים.
תפקידה של התקשורת אינו לשרת את השלטון. כפי שאמר בסוף השבוע ניל קבוטו מפוקס ניוז בפניה ישירה לנשיא ארצות הברית: "אנחנו לא עובדים בשבילך. אני לא עובד בשבילך, התפקיד שלי לסקר אותך גם כשהדברים לא נעימים לך". הדבר נכון גם בישראל. ראש הממשלה רשאי להגיב לדברים שמתפרסמים בעניינו, יכול לבקר ולמתוח ביקורת על טעויות. להצביע על שורה של אנשי תקשורת בשמם ולומר שהם מבצעים פיגוע? זו כבר הסתה. לקרוא לציבור להחרים ערוץ תקשורת כדי לפגוע בו כלכלית? זו חציה של קו אדום.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר רואים את היחס של המשטרה לתקשורת. מעצרו חסר ההצדקה של כתב חדשות 13 יוסי אלי והשלכת רימון הלם לעבר צלם "הארץ" אמיל סלמן, בעת שעשו את עבודתם וסיקרו בשבוע שעבר את העימותים בין שוטרים לתושבי הכפר עיסאוויה, הם התנהלות פסולה וחמורה.
כבר לפני שנתיים האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בשל מקרים רבים שבהם המשטרה מנעה את כניסתם של עיתונאים לתחומי העיר העתיקה בירושלים, ובכך מנעה מהם לבצע את עבודתם. המשטרה אמנם גיבשה נוהל שנועד להסדיר את ההתנהלות מול התקשורת, אולם בתקופה האחרונה אנו עדים להתגברות המקרים של אלימות מצד שוטרים כלפי כתבים וצלמים, הן בירושלים המזרחית והן במהלך הפגנות בשכונות החרדיות בעיר.
"אם התעכבנו באריכות יתירה על הערכים שהם נשוא הזכות לחופש הביטוי, הרי לא עשינו כן אלא כדי להדגיש את חשיבותה המכרעת של זכות עילאית זו, אשר ביחד עם בת זוגתה - הזכות לחופש המצפון - מהווה את התנאי המוקדם למימושן של כמעט כל החירויות האחרות", כתב השופט שמעון אגרנט בפסק דין "קול העם", שהיווה את הבסיס להכרה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות בישראל.
אי אפשר להפחית מחשיבותה של זכות זו, כמו שאי אפשר להפחית מהסכנה שבפגיעה בעיתונאים שבכל יום חושפים לפנינו מידע ותמונות שמישהו מנסה להסתיר. הם לא עובדים בשבילך אדוני ראש הממשלה, הם עובדים בשבילנו.
הכותב הוא עורך דין והיועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח