לפני ארבע שנים המדינה עשתה צעד חשוב להגנה על זכויות עניים, ואסרה לנתק מים למי שאינו משלם את החשבון. כעת הגיע הזמן לעשות דבר דומה גם לחשבון החשמל
משכית בנדל
באחרונה מלאו שבע שנים למותו של משה סילמן, שהצית עצמו במחאה על המצוקה הקשה שנקלע אליה בשל חובות כבדים. על אף כמה צעדים שנקטה המדינה כדי לסייע לעניים ובעלי חוב, אלה לא היו שבע שנים טובות במיוחד. מספר מצומצם של חוקים מספקים הגנות כלשהן על חייבים, אך עדיין קיימים ערוצי גבייה בלתי מפוקחים וזכויותיהם של עניים ממשיכות להיפגע.
עניים בעלי חוב הם אינם אנשים שמתנהלים בצורה כלכלית רשלנית, או פרזיטים ועצלנים. מדובר באנשים שהאמצעים שיש להם למחיה הבסיסית ביותר פשוט לא מספיקים. חלקם בעלי מוגבלויות המתקיימים על קצבאות, חלקם עובדים קשה שמרוויחים מעט מדי. פעמים רבות, מדובר באמהות חד־הוריות, שמפרנסות משפחות לבדן. כדי לשרוד ולהיות מסוגלים לשלם שכר דירה, אוכל ותרופות, אין ברירה מבחינתם אלא להיכנס לחובות. חלק מהחובות הללו נוצרים במקום שבו הם מקבלים "אשראי" מהמדינה, אבל לא מסוגלים לפרוע אותו — כך בעניין ארנונה, מים וחשמל, שאותם משלמים בתום תקופת הצריכה.
לפני ארבע שנים המדינה עשתה צעד חשוב להגנה על זכויות עניים, ואסרה לנתק מים למי שאינו משלם את החשבון. כעת הגיע הזמן לעשות דבר דומה בתחום נוסף שרובנו לא מייחסים לו את החשיבות הנדרשת, פשוט כי הוא שם תמיד — החשמל.
בימים החמים של הקיץ ובימים הקרים של החורף, בעת שרובנו מדליקים מזגן ומתנתקים ממזג האוויר, עשרות אלפי בני אדם בישראל חיים ללא חשמל. והמשמעות של כך גדולה בהרבה מחימום וקירור. האם אתם יכולים לחיות ללא מקרר? ללא מכונת כביסה או ללא תאורה בלילה? ומה לגבי מים חמים או להטעין את הפלאפון?
חשמל אינו מותרות. חשבו על אדם קשיש וחולה שהתרופות שלו שמורות במקרר ופתאום ניתק החשמל; חשבו על תינוק חולה שזקוק לאינהלציות; על קשישה שמחממת את הבית באמצעות מנגל; חשבו על ילד שמתבייש להזמין אליו חברים הביתה. מאות פניות מסוג זה התקבלו באגודה לזכויות האזרח בשנים האחרונות. פניות ממשפחות עניות מרודות שחיות ללא חשמל. האנשים העניים ביותר, המוחלשים ביותר, כאלה שאין להם לפעמים מה לאכול. כל זה קורה באישורה ובפיקוחה של מדינת ישראל.
את החובות שלה גובה חברת חשמל בצורה הזמינה ביותר — היא מנתקת חשמל לאנשים. זה קל וזמין הרבה יותר מאשר ללכת להוצאה לפועל. מכיוון שחשמל כל כך חיוני, אנשים משלמים. הם משלמים על חשבון אוכל לילדיהם, תרופות וכל צורך דוחק אחר.
על רקע זה עתרה באחרונה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ, יחד עם הקליניקות לזכויות אדם של אוניברסיטת תל אביב ואיגוד העובדים הסוציאליים, בדרישה שלא להותיר אף אדם ללא אספקת חשמל לקיום בסיסי בכבוד, גם אם הוא בעל חוב.
מדינת ישראל כבר קבעה שאין להשאיר בעל חוב חסר כל אמצעים למחיה, אבל חברת החשמל עוקפת את זה. המדינה אסרה, למשל, על עיקול של חפצים חיוניים, כמו מכונת כביסה, מקרר, טלוויזיה ומחשב. ואולם ללא חשמל, לא ניתן להפעיל את המכשירים האלה. את כל זה עושה חברת החשמל ברישיון ובאישור רשות החשמל ושר האנרגיה.
החשמל הוא משאב ציבורי, הוא שייך לכולנו, גם לעניים שבינינו. חשמל הוא זכות אדם.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח