שנה אחרי העתירה נגד הוראות הפתיחה באש בהפגנות על גבול עזה, "התברר" לצבא שהירי לעבר פלג גוף תחתון מעל הברך גרם למקרי מוות
רוני פלי
לפני כשנה דן בג"ץ בעתירה שהגישו ארבעה ארגוני זכויות אדם – האגודה לזכויות האזרח, יש דין, גישה והמוקד להגנת הפרט - נגד הוראות הפתיחה באש, המתירות שימוש בנשק קטלני נגד מפגינים לא חמושים שלא מסכנים איש בסמוך לגדר הגבול עם עזה. ההוראות, שהצבא סירב לחשוף, התירו לחיילים לירות אש חיה לעבר "מסיתים מרכזיים" ולמי שהתקרב לגדר.
השופטים התרשמו מעמדת הצבא, שלפיה הכוחות בשטח פועלים לצמצם את הפגיעה בחיי אדם ואין להתערב בשיקול דעתם. הנשיאה אסתר חיות, שישבה בהרכב שדן בעתירה, התייחסה מאוחר יותר באחד מנאומיה לנושא, והחמיאה להפקת הלקחים הסדורה. בשלב ההוא נהרגו כבר 39 פלסטינים ומאות נפצעו מירי חי, אבל הנושא הפעוט הזה של חיי אדם נדחק לשוליים.
והנה, בשבוע שעבר, בשקט בשקט, מוצנע בתוך בליץ של יחסי ציבור לבית הספר ללחימה בטרור, התברר שצה"ל החליט לשנות את הוראות הפתיחה באש לצלפים. זאת לאחר שלצבא "הסתבר" שירי לעבר פלג גוף תחתון מעל הברך גרם בחלק מהמקרים למוות. לו רק מישהו היה מתריע על כך מראש, אולי היו נחסכים חייהם של 170 בני אדם נוספים, לצד אלפי פצועים.
בעתירה נכתב שהוראות הפתיחה באש מנוגדות למשפט הבינלאומי, שמתיר במצב של לחימה לירות רק על לוחמים או על אזרחים שנוטלים חלק ישיר בפעולות. לחלופין, במצבים שנופלים תחת ההגדרה של "אכיפת חוק", מתיר הדין לירות על מנת להרוג אך ורק במצבים של סכנת חיים מיידית וממשית.
בג"ץ בחר שלא להתערב. השופטים השאירו בידי הפיקוד הצבאי את האפשרות להחליט על דעת עצמו כיצד להתמודד עם ההפגנות בגדר. לוואקום נכנסה ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, שקבעה שהוראות הפתיחה באש אינן חוקיות, שישראל ירתה בכוונה בילדים ובעיתונאים, ושרוב המפגינים שנהרגו היו לא חמושים. המועצה קבעה שיש חשד סביר שהחיילים הפרו את החוק הבינלאומי, קביעה שראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר לדחות על הסף. לצד המסקנה של הוועדה היה איום – להעביר את הממצאים לבית הדין בהאג.
והנה, כמו שקרה לאחר ועדת גולדסטון, אז שינה הצבא את מערך החקירות בעקבות הביקורת הבינלאומית, החליט לפתע הצבא לשנות את נוהלי הפתיחה באש כדי לנסות ולהרוג פחות מפגינים. אולם בעיית היסוד לא השתנתה. כל עוד מורא החוק הבינלאומי לא חל בגבול עזה, כל עוד חיי פלסטינים הם הפקר, הדבר היחיד שקובע הוא יחסי הציבור של הצבא. ברצונו יחליט הפיקוד הבכיר להתיר את רסן הצלפים, ברצונו יהדק את הפיקוח.
ישראל נוקטת כלפי תושבי רצועת עזה מדיניות לא חוקית מתמשכת. החל בענישה קולקטיבית ארוכת שנים של מצור, עבור בהוראות פתיחה באש שעודן בלתי חוקיות וכלה במניעת יציאה וכניסה לרצועה - וכל אלה בימים של שגרה.
אין ברצועה די תרופות, יש שעות ספורות שבהן זורם חשמל ביום ואין אפשרות לקבל טיפול רפואי הולם במקרים של פציעות. במציאות הזו, הוראות הפתיחה המתירניות שהיו עד כה עלו לפצועים רבים בסיבוכים, בקטיעות איברים, בנכות לצמיתות ולעיתים אף במוות. כאשר בוחנים מהו ירי קטלני, לא ניתן להתעלם מהמציאות שייצרה מדיניות המצור של ישראל על עזה.
במצב הזה, שבו ישראל שולטת בנעשה בעזה אולם מתנערת מאחריות לשלומם של תושבי הרצועה, חובה לבחון את הפקודות הניתנות לחיילים על הגדר ולמנוע פגיעה בלתי חוקית בחיי אדם, ולא רק כאשר חרבו של בית הדין הבינלאומי בהאג מרחפת מעל ראשם של בכירי הצבא.
רוני פלי היא עו"ד ביחידת השטחים הכבושים באגודה לזכויות האזרח
תגובת הפרקליט הצבאי הראשי, 15.8.2019