בקיץ 2014 נתלו ברחבי בתי הסוהר בישראל מודעות המבשרות לאסירים ולבני משפחותיהם, כי החל מאוגוסט 2014 ייפסקו ביקורי משפחות וידידים בבתי הכלא בשבתות. האגודה לזכויות האזרח ניהלה התכתבות עם שירות בתי הסוהר בדרישה להשיב את ביקורי השבת וטענה, כי לא בכדי נקבע יום שבת, יום המנוחה הרשמי בישראל, כיום ביקור בכלא, שאף עוגן בפקודת נציבות שב"ס. מרבית הבריות אינן עובדות בשבת וילדים אינם פוקדים את מוסדות הלימוד, ועל כן פנויים לביקורי קרובים בבתי הסוהר, שלעתים ממוקמים במרחק רב ממקום מגוריהם. ההתכתבות עם שירות בתי הסוהר לא צלחה, וביום 3.12.2015 עתרנו בנושא לבג"ץ בשמם של שלושה אסירים נטולי חופשות ובני משפחותיהם מדרגת קרבה ראשונה.
בעתירה טענו כי החלטת שירות בתי הסוהר, הפוגעת אנושות בזכותם של אסירים ובני משפחותיהם לחיי משפחה ולכבוד, אינה מידתית ואינה סבירה. היא מעצימה את ניתוקם של הכלואים מהעולם, פוגעת אנושות בזכותם ובזכות בני זוגם, הוריהם וילדיהם לחיי משפחה, ומערימה קשיים בלתי נסבלים על מימוש הקשר המשפחתי. חיסול ביקורי השבת פוגע במיוחד במשפחות משכבות חלשות, שבהן בני המשפחה עובדים בעבודות בשכר נמוך, לעתים קרובות ללא קביעות, אשר כל היעדרות מהן כרוכה בוויתור על שכר ובחשש לפיטורין, ובוודאי היעדרויות חוזרות ונשנות.
עוד טענו, ששינוי המדיניות של שב"ס סותר את עקרון טובת הילד, המחייב לשקול את טובתם של ילדים בכל החלטה המשליכה על חייהם. בספרות המחקרית מכונים ילדי אסירים "הקורבן הנעלם" או "הקורבן הנשכח"; נמצא שהם בסיכון גבוה לנשירה מהלימודים, להתמכרויות ולפעילות עבריינית, ושהתפתחותם התקינה תלויה לא מעט בקשר תדיר ויציב עם ההורה הכלוא. עבור ילדים אלה, ביטול ביקורי שבת משמעו הפסד ימי לימודים, והתמודדות עם שאלות שיתעוררו במסגרות הלימוד ועם סטיגמה, שתצטרף לקשיים האינהרנטיים הטמונים בהתמודדות עם הורה נעדר ובפרט עם נסיבות היעדרותו.
ב-18.8.2019 דחה בג"ץ את העתירה ברוב דעות של השופטים הנדל ומינץ, מול עמדתה החולקת של השופטת ברק-ארז.
ב-23.9.2019 הגשנו בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. טענו כי פסק הדין קובע שתי הלכות חדשות, בגינן מתבקש בו עיון מחדש: האחת היא שרשות מנהלית רשאית לשנות מדיניות ארוכת שנים שנהגה בה, ולקבל החלטות המשליכות על רבבות בני אדם ופוגעות באורח קשה בזכויותיהם, בזכאויותיהם וברווחתם - ללא כל בדיקה מוקדמת וללא תשתית עובדתית אשר תהווה מצע ובסיס להחלטה על שינוי המדיניות. הלכה זו סותרת הלכה עתיקת יומין, שמצאה ביטויה בפסיקה ענפה, ואשר עסקה בסבירות שיקול הדעת המנהלי, קבעה סטנדרטים להפעלתו, ועמדה על החובה בגיבוש תשתית עובדתית איתנה בטרם קבלת החלטה מנהלית.
ההלכה השנייה שנקבעה בפסק הדין מתבטאת בקביעה, אשר מעניקה בכורה מוחלטת לרווחתם ולזכויותיהם של הסוהרים ובני משפחתם על פני רווחתם וזכויותיהם של אסירים ובני משפחתם. ההחלטה, כי רק הראשונים זכאים ליהנות מערכו החברתי של יום השבת כיום משפחה, סותרת אף היא הלכה פסוקה, לפיה פגיעה בזכויות אסירים תיעשה רק במידה הנדרשת לצורך השגת אינטרס נוגד כבד משקל, ובתנאי שתתיישב עם עקרונות המשפט המנהלי והחוקתי. טענו, כי פסק דין אשר מקנה עדיפות מוחלטת לשמירת השבת של סגל הכלא – אף שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 החריג סוהרים מתחולתו – על פני יושביו ובני משפחותיהם, אינו מתיישב עם הלכה זו.
ב-15.1.2020 דחה בית המשפט העליון את בקשתנו לדיון נוסף, בשל כך שלמרות חשיבות הנושא לא סטה בית המשפט מההלכות הנוהגות.
בג"ץ 8297/15 הררי נ' שירות בתי הסוהר
עו"ד: טל חסין
העתירה, דצמבר 2015
הודעה משלימה מטעם שירות בתי הסוהר, דצמבר 2016
החלטה, 24.4.2017
פסק הדין, 18.8.2019
בקשה לדיון נוסף, ספטמבר 2019
החלטה, 15.1.2020
קישורים:
שלמה פיוטרקובסקי, נדחתה עתירה לאפשר ביקורי אסירים בשבת, ערוץ 7, 18.8.2019
מור שמעוני, עתירה לבג"ץ: להורות לשירות בתי הסוהר לאפשר ביקורי אסירים בשבת, 25.4.2017, nrg
העתירה נכתבה בסיוע המתמחה עמוס לאור. הבקשה לדיון נוסף נכתבה בסיוען של המתמחות סשה חזן וטל גרינברג בר-חי.