בשלוש השנים האחרונות, מאז החלטת הממשלה להחמיר את האכיפה של עבירות הבנייה, חלה עלייה משמעותית במספר צווי ההריסה המנהליים שהוצאו למבנים שבבעלות אזרחים ערבים, לעומת כאלה שבבעלות יהודים - כך עולה מנתונים שהועברו לאגודה לזכויות האזרח.
בשבת יתקיים יום האדמה ה-43, שמציין את החלטת ממשלה להפקיע אדמות של אזרחים ערבים בגליל בשנת 1976 והתקוממות עממית ופוליטית בעקבות החלטה זו. אולם, מצוקת הדיור בחברה הערבית לא החלה אז ולא הסתיימה אז.
מאז קום המדינה לא הוקם יישוב ערבי חדש בישראל (היישובים היחידים שהוקמו הן העיירות הבדואיות בנגב, שהוקמו לצורך אכלוס תושבים מהכפרים הלא מוכרים שגורשו מכפריהם על ידי המדינה), ושטחי השיפוט של היישובים בערביים צומצמו. במרבית היישובים הערביים אין תכנון ראוי או תוכניות מתאר מעודכנות ההולמות את צרכי האוכלוסייה. כמו כן, קיים מחסור באדמות, בפיתוח וביחידות דיור ובנייה לזוגות צעירים, אולם המדינה לא משקיעה דיה בבנייה ביישובים אלה. אחת התוצאות של המדיניות המפלה הזאת היא הבנייה הבלתי חוקית.
ביוני 2016 התקבלה החלטת הממשלה 1559, העוסקת בחיזוק אכיפת דיני התכנון והבנייה. באפריל 2017 אושר בכנסת "חוק קמיניץ" - תיקון לחוק התכנון והבנייה, המחמיר את האכיפה והענישה על עבירות בנייה. לתיקון לחוק יש אמנם השלכות על אכיפת חוקי התכנון בכל האזורים והמרחבים במדינה, אולם יש לו השלכות מרחיקות לכת במיוחד על האזרחים הערבים.
מנתונים שקיבלנו ממשרד האוצר בתשובה לבקשת חופש מידע (הנתונים נכונים ליוני 2018 ואינם מתייחסים לאכיפה ביישובים הערביים הבדואים בנגב), בשנים האחרונות חלה עליה בולטת במספר צווי ההריסה המנהליים שהוצאו למבנים ביישובים ערביים, כאשר ביישובים יהודיים חלה ירידה. נתונים אלה מחזקים את החשש שהביעו ארגוני זכויות אדם וארגונים העוסקים בתכנון ובנייה עוד לפני קבלת חוק קמיניץ, כי החוק והמהלכים שקדמו לו נועדו, בראש ובראשונה, להגביר הריסות בתים בחברה הערבית.
לדברי מנהלת היחידה לזכויות המיעוט הערבי באגודה לזכויות האזרח, עו"ד רגד ג'ראיסי, ב-43 השנים שעברו מאז ציינו האזרחים הפלסטינים בישראל לראשונה את יום האדמה, המאבק על קרקעות, תכנון, דיור, ושוויון עדיין רלוונטי מתמיד. "בשנים האחרונות הוסיפה הממשלה לסל הכלים שלה גם את חוק קמיניץ - חוק גורף וחמור שמחמיר ומגביר את אכיפת חוקי התכנון בחברה הערבית, ואת ההריסה בפועל של מבנים שנבנו, לרוב בלית ברירה, ללא היתר. זאת, בין היתר על ידי שימוש באמצעים מנהליים דרקוניים ובעייתיים. וזאת, בטרם ניתן מענה ראוי והולם למצוקת התכנון והקרקעות ארוכת השנים בחברה הערבית, שהינה תולדה של מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהם", אומרת עו"ד ג'ראיסי.