חברות וחברים יקרים,
הריאיון של אלי שרעבי ב"עובדה" חשף קשר ישיר בין יחסה של ישראל לאסירים הפלסטינים לבין היחס שקיבלו החטופים בשבי חמאס. שוביו של שרעבי אמרו לו במפורש: ההתעללות באסירים בישראל שימשה כהצדקה להתעללות בחטופים הישראלים. המדיניות שהשר בן-גביר קידם בהתלהבות מאז כניסתו לתפקיד והציג כהפגנת "משילות" והרתעה לא רק הפרה זכויות אדם בסיסיות, אלא גם גרמה סבל לחטופים. ההשלכות של הבחירות הפוליטיות הללו מתנפצות לנו כעת בפרצוף, ודורשות חשבון נפש עמוק.
ההגנה על זכויות אסירים נובעת מההכרה כי לכל אדם, באשר הוא, מגיעות זכויות בסיסיות שהמדינה אינה רשאית להפקיע. ההגנה על זכויות אלה תמיד מורכבת: הציבור סולד מהאסירים, אין קשב לפגיעה בהם ואין רווח פוליטי בהגנה עליהם. בתקופת מלחמה ההגנה הופכת קשה עוד יותר, ואנחנו באגודה חווינו זאת על בשרנו: עורכות ועורכי דין של האגודה שנאבקו בכנסת ובבג"ץ נגד הרעבה והתעללות באסירים הביטחוניים זכו לקללות, לאיומים ולקמפיין השחרה ברשתות החברתיות.
זוועות שבעה באוקטובר שימשו את השר בן-גביר ואת שב"ס כדי לרסק כל נורמה של הגנה על זכויות אסירים. הסוהרים עברו מיתוג מחדש כ"לוחמי כליאה" במסגרת מדיניות פופוליסטית שכל כולה התעללות. ראש השב"כ רונן בר תיאר ביוני 2024 את המתרחש בבתי הסוהר כהתנהגות הגובלת בהתעללות העשויה להיחשב פשע בינלאומי, אך דבר לא השתנה. עדויות הצטברו על עינויים, אלימות, הרעבה, היגיינה ירודה ותנאים בלתי אנושיים. בן-גביר כיוון לפגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של האסירים גם כדי לזכות בנקודות קלות בבייס הפופוליסטי, וגם מפני שהפגיעה בזכויות האסירים שומטת את הקרקע מתחת ההגנה על זכויות האדם של כל בני האדם. אם יש אנשים שלהם אין הגנה ואין זכויות בסיסיות, ניתן לערער על כל תפיסת זכויות האדם.
אבל זה לא רק בן-גביר. היועמ"שית סירבה להתערב, הפרקליטות מושכת זמן ולא משיבה לעתירה שהגשנו שעוסקת בהרעבת אסירים, ובג"ץ זורם. התקשורת שיתפה פעולה עם "הצצות" לבתי הסוהר ודיווחה ללא ביקורת על הפרות חמורות של זכויות. ההתעללות התקבלה בציבור בשוויון נפש ואף בהבנה. "מה אתם מתעסקים באסירים ביטחוניים עכשיו מה, החטופים לא מעניינים אתכם?", נשאלנו לא פעם. האמת המרה היא שהיום כולם רואים, כיצד המדיניות הפופוליסטית האיומה של בן-גביר בביצוע שב"ס הובילה לפגיעה בחטופים.
העניין הוא שזכויות אדם הן לא עסק תועלתני. הסיבה להגן על זכויות של אסירים - שלא ירעיבו אותם ולא יענו אותם - אינה כי זה עלול לפגוע בחטופים. אסור לעשות זאת כי זה לא חוקי, זה לא מוסרי, וזה משחית את הנורמות שלנו.
הגיע הזמן לחשבון נפש של כל המערכות. הגיע הזמן להישיר מבט למציאות, להבין שהתהום המוסרית אליה הן נגררו יחד עם עוצמה יהודית היא לא גזירת גורל. שמירה על זכויות אדם של אסירים, של כל האסירים - מאייכמן בזמנו ועד אחרון הנוח'בות - היא נורמה בסיסית של שלטון החוק, היא חובה של כל מדינה ריבונית, והיא חלק אינטגרלי מההגנה על זכויות האדם.
ועוד כדאי לזכור ששמירה על זכויות אדם של אסירים היא לא התעלמות מהחטופים. להפך. הטפות מוסר "שהחטופים לא מעניינים אותנו" ממי שמתנגדים לסיום המלחמה ולהשבת החטופים, או שותפים להתעללות באסירים וגורמים להתעללות בחטופים, הן סוג מבחיל במיוחד של רשעות.
שלכן ושלכם,
נועה סתת
מנכ"לית
מבוסס על מאמר שפורסם באתר וואלה ב-2.3.2025