ב-31.12.2024 פנינו לנציב שב"ס וליועצת המשפטית לממשלה, בעקבות דיווחים שלפיהם מאז פרוץ המלחמה, בכל עת שכלוא ביטחוני מובל ברחבי בית הכלא – למשל, לצורך מפגש עם עו"ד, מעבר מאגף לאגף, דיון בהיוועדות חזותית או ביקור במרפאה - עיניו מכוסות. רק כאשר מגיע הכלוא ליעדו, מוסר כיסוי העיניים. על פי הדיווחים הדבר נכון ביחס לכלל הכלואים הביטחוניים הפלסטינים: אזרחי ישראל העצורים עד תום ההליכים או מרצים מאסר בגין פרסום פוסט ברשתות החברתיות, עצורים מנהליים מהגדה המערבית, כלואים מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ועוד. הפרקטיקה אינה מוחלת על אסירים ועצורים ביטחוניים יהודים.
בפנייה טענו כי כיסוי עיניים של כל הכלואים הביטחוניים באופן גורף הוא פרקטיקה משפילה ובלתי חוקית, המתבצעת בחוסר סמכות, ככל הנראה מטעמי נקמה וענישה. טענו כי אין, ולא יכולה להיות, תכלית ביטחונית המצדיקה זאת. כן טענו כי הפרקטיקה הפסולה פוגעת באופן חמור ובלתי מידתי בכבוד האדם של הכלואים, בחובת רשויות הכליאה לספק לכלואים במשמורתה תנאי כליאה הולמים ולא לפגוע בכבודם, ובחובה לנהוג בשוויון בין האסירים הביטחוניים לפליליים בהיעדר שיקולי ביטחון.
בשירות בתי הסוהר דחו את טענותינו. בתשובה מיום 13.1.2025 אישר היועץ המשפטי של שב"ס שאכן קיימת הנחייה של כיסוי עיניים גורף לכל האסירים הביטחוניים, כולל קטינים, בעת הובלתם בשטחים ציבוריים בבתי הסוהר, וטען כי הדבר לא נעשה מטעמי ענישה אלא מטעמים ביטחוניים, וכי מדובר באמצעי סביר ומידתי בנסיבות הקיימות.
פניית האגודה לזכויות האזרח, 31.12.2025
תשובת שירות בתי הסוהר, 13.1.2025
תשובת משרד המשפטים, 29.1.2025