טיוטת "חוק ריפמן" (הצעת חוק הסדרת התיישבות הבדואים בנגב, התשפ"ד-2024) היא הצעה של "מכון ריפמן" לעיגון בחקיקה של שלל נושאים הנוגעים לחיי הבדואים בנגב. בפועל, הטיוטה דומה מאוד במהותה, בתכליותיה ובהסדריה להצעת "חוק פראוור" משנת 2013, וכוללת כלים קיצוניים אף יותר לכפיית ההסדרים שהיא מקדמת.
דף ההסבר שהכינו ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית מפרט את עיקר ההסדרים ומנגנוני הכפייה הכלולים בטיוטת "חוק ריפמן", ואת נקודות המוצא הבעייתיות שעליהן היא מבוססת. זוהי טיוטת חוק מסוכנת ביותר שמייצרת מנגנון חוקי לשלילת זכויות האוכלוסייה הבדואית בנגב בקרקע, לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים ולשליטה ברשויות המקומיות ובמערכת החינוך. מסגרת החוק המוצע תכפה מדיניות מנשלת תוך כדי שלילת זכות הפנייה לערכאות, הגבלת שיקול דעת מערכת המשפט, שלילת זכויות על פי חוק התכנון והבנייה ועוד.
באמתלה של "חיזוק המשילות", ההצעה מייצרת מנגנון שלטוני רב סמכויות נפרד, בלעדי וייעודי לקהילה הבדואית, אשר יעוגן מלכתחילה בעקרונות של כפייה ודיכוי במכלול רחב של הליכי תכנון, חינוך, ניהול רשויות מקומיות, הסדר זכויות במקרקעין ומגורים. בד-בבד ההצעה ממסדת מנגנונים מבדלים ומדירים, המבטיחים כי האזרח הבדואי יהיה בעל מעמד נבדל ונפרד, בגדר "נפרד שאינו שווה", תוך כדי רמיסת עקרון השוויון האזרחי.
הארגונים החתומים: עדאלה – מרכז משפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, האגודה לזכויות האזרח בישראל, במקום - תכנון וזכויות אדם, פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, עמותת קשת – קהילה, תרבות, סביבה, סיכוי-אופוק, שתיל, ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב