בישראל חיים כ-73 אלף מהגרים מוגנים. כ-60 אלף מתוכם חוסים תחת הגנה קבוצתית לאור החלטת המדינה שלא להרחיקם חזרה למדינותיהם: כ-24 אלף אריתראים וילדיהם, כ-23 אלף אוקראינים וילדיהם, כ-7000 סודנים וילדיהם, כ-8000 אתיופים וילדיהם וכ-400 קונגולזים וילדיהם. רובם הגישו בקשות פרטניות למקלט (להוציא פליטי אוקראינה שהמדינה אינה מאפשרת להגיש בקשות פרטניות). בנוסף אליהם ישנם כ-12,000 מבקשי ומבקשות מקלט ממדינות אחרות, שאינם מוגנים מפני הרחקה כקבוצה אלא באופן פרטני, מכיוון שבקשתם למקלט טרם הוכרעה.
מערכת המקלט בישראל לא מתפקדת ועד היום הוכרו בישראל מבקשי מקלט בודדים בלבד כפליטים. כך, דרכם למעמד פליט של החוסים תחת הגנה קבוצתית נותרה חסומה, בזמן שההגנה הקבוצתית שמוחלת עליהם לא כוללת כמעט שום זכויות. המשמעות היא שיש בישראל עשרות אלפי פליטים ששוהים כאן שנים ארוכות, הם וילדיהם, ללא רשת תמיכה סוציאלית, ללא ביטוח בריאות ממלכתי, ללא גישה הולמת לשירותים בסיסיים וכמעט ללא סיכוי להשתלב חברתית וכלכלית. הפליטים מאוקראינה סובלים מהמדיניות הנוהגת "רק" שנתיים וחצי. הפליטים מאפריקה וילדיהם כבר כמעט שני עשורים. נזקי המדיניות כלפיהם מצטברים באופן מעריכי וכיום, לאחר כמעט שני עשורים של חיים ללא מעמד מוסדר וללא זכויות, מצבם הכלכלי, הפיזי והנפשי של פליטות ופליטים רבים ושל ילדיהם קשה ביותר. המלחמה על השלכותיה הביטחוניות, הכלכליות והחברתיות, פגעה מן הסתם קשות במי שגם כך מוסללים לשולי החברה כבר שני עשורים.
למסמך המלא: "קרקע עשויה נייר": פליטים ופליטות בישראל, תמונת מצב. כתיבה: ד"ר שני בר-טוביה