עם התפתחות הטכנולוגיה, צוברת המשטרה סמכויות חדשות ומרחיקות לכת בעוצמתן, ובהן סמכויות לאגור ולעבד מידע אישי, בכמות ובאיכות שלא היו בעבר למשטרה. מדובר במאגרי מידע שכוללים מידע אישי רגיש, והם מקיפים גם מידע על אזרחים תמימים, ולא רק על מי שחשודים בביצוע עבירה. במקביל, תופעת הכניסה למאגרי מידע על ידי שוטרים לצרכים אישיים (כגון חיפוש מידע על קרובי משפחה ומכרים) תוך שימוש לרעה בסמכות שניתנה להם או תוך שימוש בהרשאות שניתנו לאחרים, הפכה נפוצה מאוד, ואף תוארה על ידי בית הדין למשמעת של משטרת ישראל כ"מכת משטרה".
למרות חומרת התופעה, הטיפול המשטרתי בשוטרים שפגעו בפרטיות הוא נרפה ולא מרתיע. הנחיה של המשטרה קובעת כי שוטרים שנכנסים למאגרי מידע שלא לצורך מקצועי יועמדו לדין משמעתי, על אף שמדובר בעבירה פלילית. הנחיה זו משקפת התייחסות לעבירות אלו כאל עבירות קלות, מובילה לענישה קלה מדי ולא מרתיעה, והופכת את העבירות הרלוונטיות בחוק הגנת הפרטיות ובחוקים אחרים לאות מתה, ככל שזה נוגע לשוטרים.
ב-29.9.2024 פנינו בנושא למפכ"ל המשטרה. עו"ד גיל גן מור והמתמחה יעל זיידמן הציעו לגבש הנחיה חדשה, לפיה דרך המלך לטיפול בכניסה לא מורשית למאגרי מידע משטרתיים, או עיבוד מידע בניגוד להרשאה תהיה בהליך הפלילי – חקירת מח"ש, וכי רק בנסיבות חריגות הטיפול ייעשה באפיק המשמעתי. במקרים שבהם לא נפתחת חקירת מח"ש ביקשנו להנחות על פתיחת חקירה על ידי הרשות להגנת הפרטיות לשם בחינת הטלת קנס על השוטר. טענו כי מעבר לפגיעה בזכות לפרטיות ובאמון הציבור במשטרה מדובר גם בפגיעה בעיקרון השוויון, שכן אזרח היה נשפט על אותו מעשה לפי הדין הפלילי.
פניית האגודה לזכויות האזרח, 29.9.2024