מתוך: שנה של הפקרה: קריסת ההגנה על זכויות האדם בישראל ובגדה בצל המלחמה, אוקטובר 2024
זכויות חשודים ועצורים
בשנה האחרונה קידמה הממשלה יוזמות חקיקה מסוכנות המבקשות לאפשר למשטרה שימוש בכלים מינהליים להגבלת חירות, ועלולות לפתוח פתח לפגיעה קשה באזרחים ללא משפט.
הצעת חוק להחמרת תנאי השחרור בערובה
ההצעה, שהוזכרה גם בפרק על חופש הביטוי לעיל, מבקשת להרחיב באופן דרמטי את הסמכויות הנתונות למשטרה להטיל מגבלות קיצוניות על עצורים כתנאי לשחרורם ממעצר, ולהגביל את חופש התנועה שלהם ואת חירותם למשך תקופות ארוכות, ללא הסכמת החשוד וללא ביקורת שיפוטית. ההצעה משקפת פגיעה בלתי מידתית בחשודים, שחזקת החפות חלה עליהם ושלגבי חלק ניכר מהם לא יוגש בכלל כתב אישום.
הצעת חוק בעניין צווים מנהליים בהליך פלילי
הצעת החוק מבקשת לאפשר למשטרה לבקש מבית המשפט להוציא צווי הגבלה מרחיקי לכת כלפי מי שפעיל בארגון פשיעה, על סמך הערכות מודיעיניות בלבד (להבדיל ממעשים). מעבר לפגיעה בזכויותיו של הפרט, החוק מייצר מסלול עוקף למסלול הפלילי, ללא האיזונים שנקבעו בהליך הפלילי לצורך הגנה על זכויות חשודים ונאשמים. הצעת החוק למעשה מייצרת מנגנון להפללה ולהענשה של אזרחים שקיים קושי ראייתי להעמידם לדין, ואף מתמרצת פנייה למסלול המינהלי על פני המסלול הפלילי. בנוסף, מאחר שייעודו לטפל בפשיעה חמורה, צפוי שהחוק יופעל נגד החברה הערבית באופן לא שוויוני וסלקטיבי, כך שתיווצר אכיפת יתר כלפי החברה הערבית ופגיעה בשוויון.
מעצר קטינים בעבירות טרור
הצעת החוק, שהיא תיקון לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), מבקשת להתיר לעצור עד תום ההליכים קטינים שגילם נמוך מ- 14 ולגזור עליהם מאסר בפועל, אם הם חשודים או מורשעים ברצח או בניסיון לרצח בנסיבות טרור או תוך פעילות בארגון טרור. התיקון חותר תחת הרציונל המבחין בין טיפול בנוער חשוד ועובר חוק לבין אכיפת הדין על בגירים חשודים ומורשעים, ומתעלם ממאפייניהם הייחודיים של קטינים ומהצורך להתאים אליהם את הדין והענישה. ההצעה מכוונת בעיקר נגד החברה הערבית, והיא מנוגדת למגמות רווחות במדינות מפותחות בתחום ענישת קטינים, לרבות קטינים המעורבים בטרור.
זכויות אסירים
מאז היבחרו ניסה השר בן גביר להתערב בעבודתו של שירות בתי הסוהר על מנת לקדם אג'נדה לאומנית של השפלה ונקמה בבתי הכלא. במסגרת ההפיכה המשטרית הוא ביקש להזרים שיקולים פוליטיים לתוך עבודתו של שב"ס, תוך התעלמות מעמדת הגורמים המקצועיים. לפני המלחמה ניסיונותיו לפגוע באסירים נבלמו על ידי מערכת הביטחון. כעת, בחסות המלחמה וההלם הציבורי, השר מקדם שינויים מרחיקי לכת בבתי הסוהר. שינויים אלה מוגדרים כזמניים בשל מצב החירום, אך קיים חשש ממשי שיתקבעו לאורך זמן.
החרפת הצפיפות בבתי הכלא
מצוקת הכליאה הקשה בבתי הסוהר והמעצר בישראל היא בעיה מתמשכת שהגיעה למשבר חמור עוד לפני המלחמה, כאשר שב"ס חרג מתקן הכליאה בכמעט 2,000 איש. ב-2019 הצליחה המדינה, באיחור ניכר, לעמוד בפעימה הראשונה של פסיקת בג"ץ שקבעה כי שטח המחייה לכלוא לא יפחת מ-3 מ"ר, ונקטה צעדים, גם אם איטיים ולא מספקים, במטרה להגיע לפעימה השנייה של 4.5 מ"ר לכלוא. אולם בקבות המלחמה חלה נסיגה דרסטית.
מתחילת המלחמה נעצרו אלפי פלסטינים, ככל הנראה מרביתם שב"חים מהגדה. על רקע זה נחקקה ב-18.10.2023 הוראת שעה, שמאפשרת לשב"ס לחרוג מהסטנדרט המינימלי של 3 מ"ר לאסיר, וכן מהחובה להלין אסירים על מיטה. כך, החוק הסמיך את מנהלי בתי הסוהר להכניס עוד ועוד מיטות ומזרנים לתאים ולהחזיק את הכלואים בצפיפות לא אנושית בעת הכרזה על מצב חירום כליאתי. הוראת השעה קובעת כי אמצעים אלו יינקטו ראשית נגד אסירים ביטחוניים, ויופעלו על אסירים פליליים רק כאשר הדבר מתחייב במישרין מהמצב הביטחוני. עתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם נגד הוראת השעה בתחילת המלחמה נדחתה.
בדיון שנערך בבג"ץ ב-20.5.2024 עלה כי צפוי שהצפיפות תמשיך לגדול לנוכח המלחמה והדרישה ששב"ס יקלוט במתקניו עצורים המוחזקים במתקני צה"ל, וכי המדינה לא תצליח לעמוד בדרישה להגדיל את שטח המחייה של אסירים ל-4.5 מ"ר לאסיר לפני שנת 2027. על פי דיווחו של השר לביטחון לאומי, נכון ל-12.9.2024 הוחזקו במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר 22,769 כלואים, לעומת 16,353 טרם פרוץ המלחמה. 58% מתוכם הוחזקו בשטח מחיה הקטן מהשטח המינימלי של 3 מ"ר שנקבע בפסיקת בג"ץ – כ-92% מהאסירים הביטחוניים וכ-31% מהאסירים הפליליים. אחת ההשלכות של הצפיפות הקשה היא התפרצות של מגפת גרדת (סקאביאס) בבתי הכלא.
החמרה בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים
עם תחילת המלחמה פורסמה בתקשורת הודעה של נציבת בתי הסוהר והשר לביטחון לאומי, לפיה "כל בתי הסוהר ייכנסו למצב חירום". משמעות מצב החירום לא בוארה בפרסומי שירות בתי הסוהר או המשרד לביטחון לאומי, אולם הובהר כי תנועת האסירים הביטחוניים הוגבלה למינימום וכי הם סגורים בתאיהם.
ממידע שהתקבל במוקדי הארגונים העוסקים בהגנה על זכויות אסירים עולה כי מאז ההכרזה חלו שינויים דרסטיים במדיניות שב''ס כלפי הכלואים: זכויות יסוד דוגמת גישה למים וחשמל, גישה לטיפולים רפואיים והזכות להיוועצות עם עורכי דין הוגבלו או נשללו לחלוטין. עתירה שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים נדחתה לאחר שהמדינה הבהירה כי ההגבלות שהוטלו מבוססות על טעמים ביטחוניים, וטענה שזכויות היסוד נשמרות (גישה לטיפול רפואי וביקורי עורכי דין).
לאחר פרוץ המלחמה עלה מעדויות אסירים ועורכי דינם, וכן מהתבטאויות של נציגי שב"ס ושל השר לביטחון לאומי, כי שב"ס נוהג במדיניות של הרעבה כלפי האסירים והעצורים הפלסטינים. בעקבות עתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח וארגון גישה שונה התפריט הניתן לאסירים הביטחוניים, אך הוא עדיין דל ושונה מזה של אסירים פליליים ושל אסירים ביטחוניים יהודים. העתירה תלויה ועומדת.
אסירים ביטחוניים בכל מתקני הכליאה דווחו גם על התעללות ואלימות קשה מצד סוהרים. מדיווח הנציב העליון של האו"ם מ-31.7.2024 עולה כי מאז פרוץ המלחמה מתו 53 אסירים ביטחוניים תושבי הגדה בבתי הכלא ובמתקני הכליאה הצבאיים. נסיבות המוות עדיין לא ברורות, אולם מדובר במספר חסר תקדים בזמן קצר כל כך. מאז פרוץ המלחמה מונעת ישראל מנציגי הצלב האדום לבקר במתקני הכליאה שלה וכן חדלה מלהעביר לצלב האדום מידע על הכלואים במשמורתה. האגודה לזכויות האזרח וארגונים עמיתים הגישו עתירה לבג"ץ בנושא, אך המדינה נמנעת מלהגיש תגובה והגישה כבר 14 בקשות דחייה, והדיון נדחה שוב ושוב.
לאחר פרוץ המלחמה עלו גם טענות על תנאים בלתי אנושיים, עינויים והתעללות קשים בתושבי עזה שהוחזקו בבסיס הצבאי "שדה תימן" טרם העברתם לידי שב"ס. על פי הפרסומים הוחזקו בו למעלה מ-1,000 עצורים במתקנים דמויי מכלאות, ללא מיטות או כל ציוד אחר, בתנוחות מכאיבות ובאיזוק שהובילו למקרים של כריתת איברים, כשהם מכוסי עיניים לתקופות ארוכות – גם בזמן מתן טיפול רפואי ועשיית צרכים, וסובלים ממכות ומהתעללויות. בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח וארגונים עמיתים לבג"ץ, הועברו רובם המוחלט של העצורים שהוחזקו בו למתקני כליאה אחרים. המדינה הודיעה שמבוצעות עבודות שדרוג משמעותיות במתקן, שבית חולים שדה שהוקם במקום שודרג, וכי החזקת כלואים במתקן תתאפשר רק לצורך קליטה, וחקירה ראשונית לתקופה של שבועיים.
אסור להחזיק אף אדם, גם את המחבל הגרוע ביותר, בתנאים מזוויעים ולא אנושיים של התעללות והרעבה. במציאות כזו לא רק הכלואים אלא גם אנחנו מאבדים צלם אנוש.