מתוך: שנה של הפקרה: קריסת ההגנה על זכויות האדם בישראל ובגדה בצל המלחמה, אוקטובר 2024
על רקע מתקפת שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה ובצפון, מדיניות הממשלה ביחס למשטר הכיבוש בגדה המערבית נותרה בשולי השיח הציבורי. אולם בצל המלחמה, כשהקשב הציבורי מופנה למקומות אחרים, מחוללת הממשלה שינויי עומק בכל הקשור לשליטה בגדה, שעוברים רובם ככולם מתחת לרדאר. בשנתיים האחרונות קידמה הממשלה בצעדי ענק מדיניות השואפת להאיץ את תהליך הסיפוח של הגדה המערבית, תוך ביסוס עליונות יהודית ודחיקת האוכלוסייה הפלסטינית, בדרך להגשמת החזון של החלה מלאה של ריבונות ישראלית בשטח הכבוש.
סיפוח הגדה מתרחש באמצעים שונים ומגוונים, ובהם: שינויים מבניים בשלטון הצבאי; שינויי חקיקה; הקצאות תקציבים והרחבה מסיבית של מפעל ההתנחלויות; ושימוש באלימות ככלי לסיפוח וגירוש. דוח שפרסמנו לאחרונה יחד עם יש דין, אופק ושוברים שתיקה סוקר בהרחבה את מהלכי הממשלה, ורק כדי לסבר את האוזן נתייחס כאן בקצרה לשתי דוגמאות בולטות.
העברת הסמכויות על נושאים אזרחיים בגדה מידי הצבא לגורמים פוליטיים
עם הקמת הממשלה, מונה בצלאל סמוטריץ לשר האוצר ולשר הנוסף במשרד הביטחון. בהתאם להסכמים הקואליציוניים, הוקם במשרד הביטחון מעין משרד בתוך משרד, ששמו מינהלת ההתיישבות, ובראשו עומד מקורבו של סמוטריץ'. כל הסמכויות הנוגעות לניהול חיי היומיום של כל תושבי השטח הכבוש הועברו מידיו של המפקד הצבאי לידיהם של השר סמוטריץ' ומינהלת ההתיישבות, והפכו את השר ל"מושל" הגדה בכוח ובפועל, כשהוא חופשי לתת עדיפות ברורה ומוצהרת לקידום אינטרסים התנחלותיים.
בנוסף, בסוף חודש מאי מונה אזרח לסגן ראש המינהל האזרחי, והועברו לו סמכויות נרחבות. על אף שהוא מכונה סגן ראש המינהל הוא אינו חלק מהמערכת הצבאית, וכפוף למינהלת ההתיישבות. לידיו הועברו כל הסמכויות הנוגעים לניהול הקרקעות בגדה, לקניין, לתכנון ובנייה, לארכיאולוגיה, לתשתיות, לתקשורת, לחקלאות, לאיכות הסביבה, לשמירה על הטבע ולהכשרת מאחזים. הנוהל שמסדיר את האצלת הסמכויות מונע מראש המינהל האזרחי להתלות אותה או לקחת את הסמכויות בחזרה אליו, אלא במצבים ספורים מאוד ובאישור הדרג הפוליטי. בנוסף, כל הייעוץ המשפטי לעניינים הנוגעים להיבטים האזרחיים בשטח הועבר מיחידת יועמ"ש איו"ש בפרקליטות הצבאית לייעוץ המשפטי למינהלת ההתיישבות.
המשמעות של שינויים אלה היא אזרוח מלא של השליטה בגדה המערבית והכפפתה לגורם פוליטי מובהק. נטילת הסמכויות מהמפקד הצבאי, שעל פי הדין הבינלאומי הוא הריבון (הזמני) בשטח כבוש, מנוגדת כמובן לדין הבינלאומי ומהווה למעשה סיפוח. האגודה לזכויות האזרח וארגון יש דין עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל את השינויים.
גיבוי ועידוד של אלימות מתנחלים
גם בימים כתיקונם חשופים הפלסטינים בגדה המערבית לאלימות מצד מתנחלים, ומתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית תקיפות אלה הולכות וגוברות, הן בחומרתן והן בתכיפותן. אך לאחר שבעה באוקטובר, ובעיקר בחודשים הראשונים למלחמה, הן הגיעו לשיא חסר תקדים מבחינת היקף האלימות, חומרת האירועים וחומרת תוצאותיהם. משבעה באוקטובר ועד אמצע נובמבר התרחשו בגדה למעלה מ-283 תקיפות אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים, בחלקן תוך שימוש בירי חי, שגבו את חייהם של 9 פלסטינים. ברבים מהאירועים המתנחלים התוקפים חמושים, חלקם לבושים מדי צבא או חלקי מדים. לעיתים קרובות הם מלווים בכוחות צבא שלא עושים דבר על מנת לעצור את האלימות ולעיתים אף לוקחים בה חלק. המשטרה נמנעת באופן עקבי מלהגיע ולטפל באירועי אלימות נגד התושבים הפלסטינים ומערימה קשיים על אפשרותם להגיש תלונות, ככל הנראה בשל מדיניות המוכתבת על ידי השר לביטחון לאומי.
גל האלימות פוגע בקהילות בכל רחבי שטח C בגדה המערבית, והוא חלק ממסע גירוש שיטתי שנועד לפנות את השטח מפלסטינים. בהיעדר כל הגנה, משפחות שלמות נאלצות לעקור מבתיהן למקום בטוח יותר. על פי נתוני האו"ם, עד ל-12 בספטמבר 2024 גורשו מבתיהם 276 משפחות המונות 1,627 נפשות, מתוכן 794 ילדים. גל האלימות גורם גם לנזקים אדירים לרכוש, ובעיקר לרכוש הדרוש לצורך הישרדות בסיסית ולפרנסה. לא פחות חמור הוא ההיקף ההולך וגדל של אירועים שבמהלכם משתלטים מתנחלים על אדמות פרטיות פלסטיניות על ידי עיבוד האדמה, הצבת גדרות והקמת מאחזים חדשים.
הדוח שפרסמנו עם יש דין, אופק ושוברים שתיקה מתאר בהרחבה כיצד ממשלת ישראל מובילה מדיניות ברורה של גיבוי ותמיכה באלימות שמבצעים אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים. התמיכה באלימות המתנחלים נעשית באמצעים שונים: הגנה פיזית לה זוכים התוקפים מידי הצבא, חסינות כמעט מלאה מפני העמדה לדין, תמיכה כלכלית וחומרית בחוות חקלאיות ובמאחזים לא מורשים, שרבים מהם מהווים מוקדים לאלימות ופגיעה בפלסטינים, גיוס מתנחלים למילואים והצבתם באזור מגוריהם, שם הם יכולים לנצל את מעמדם כדי לפגוע, להלך אימים ולהתעמר בפלסטינים בחסות המדים; ועוד. לצד אלה, שרים בכירים וחברות וחברי הקואליציה אינם מגנים את האירועים וחלקם אף מכחישים את התרחשותם, וכך מעודדים בשתיקה ובקריצה את המשך האלימות. למעשה, לממשלה אין כל אינטרס להיאבק באלימות המתנחלים, להפך: האלימות משרתת את מטרותיה – דחיקת הפלסטינים מהמרחב, הרחבת שטחי השליטה הישראלית בגדה המערבית הכבושה וסיפוחה לישראל.
הגבלות על חופש התנועה
מאז פרוץ המלחמה הוטלו מגבלות תנועה רבות ברחבי הגדה המערבית ובמחסומים בעוטף ירושלים. הגבלות קשות על חופש התנועה הוטלו גם על התושבים הפלסטינים באזור H2 שבחברון ועל שכונת כפר עקב שבירושלים המזרחית. מגבלות אלה יוצרות לעיתים כתרים על קהילות וכפרים, ומונעות כניסה ויציאה מהיישוב, הובלת מים ומזון, גישה לטיפול רפואי ולתרופות, אספקה סדירה של אוכל ומים לבעלי החיים ויציאה ללימודים ולעבודה. החסימות פוגעות פגיעה אנושה בזכויות היסוד של התושבים הפלסטינים, ומעמידות אותם בסיכון מיידי לשלומם ולחייהם, הן בשל היעדר גישה למצרכים ולשירותים הכרחיים והן בשל הפקרתם לאלימות מתנחלים בלי שנותר להם נתיב בריחה.
הגבלות התנועה הקשות הן הפרה חמורה של חובות המפקד הצבאי כלפי האוכלוסייה האזרחית, והפרה של האיסור המוחלט על ענישה קולקטיבית בדין הבינלאומי. גם בימי מלחמה קשים כימים אלה לא ניתן להצדיק את ניתוקן של אוכלוסיות שלמות למשך ימים ארוכים ואת הפגיעה הנרחבת בזכויותיהם, ובוודאי במקומות שנמצאים הרחק מאזור הקרבות.