מתוך: שנה של הפקרה: קריסת ההגנה על זכויות האדם בישראל ובגדה בצל המלחמה, אוקטובר 2024
לזכות לפרטיות יש זיקה מובהקת וברורה לעצם קיומו של משטר דמוקרטי. לא ניתן לקיים דמוקרטיה תוססת כאשר אזרחים חוששים שהשלטון עוקב אחרי מעשיהם ואוגר עליהם מידע, וכשאין להם מרחב פרטי לפעול. במדינה שבה אין פרטיות, אזרחים חוששים לומר את דעתם, להשתתף בפעילות פוליטית או בהפגנות, וקיים חשש שזרועות השלטון ינצלו לרעה את המידע שהם אוספים על אזרחים. למעקב של השלטון יש אפקט מצנן, שכן אנשים משנים את התנהגותם כאשר מישהו עוקב אחריהם.
בשנה האחרונה חלה עליית מדרגה בחקיקה המקנה לשלטון בישראל סמכויות לשימוש בטכנולוגיות מעקב. הפגיעה בפרטיות חמורה במיוחד כאשר היא נבחנה בהקשר של התופעות האחרות המתוארות במסמך זה, ובהן ההשתלטות הפוליטית על המשטרה, היחס למפגינים והיחס לחברה הערבית.
"חוק המעקבים" ומערכת "עין הנץ"
בינואר 2024 נכנס לתוקף תיקון לפקודת המשטרה שמסדיר את השימוש במערכת "עין הנץ", שמאפשרת למשטרה מעקב אחר תנועתם של כלי רכב ברחבי הארץ. המערכת יוצרת מאגר תקדימי ועצום של כל תנועות האזרחים עם רכביהם, שנשמר לשימוש עתידי, ומאפשרת מעקב רציף וממושך אחרי תנועות של רכבים ספציפיים על ידי הכללתם ברשימה לקבלת התראה בזמן אמת. החוק אינו מציב מגבלה של ממש על כמות המצלמות המשטרתיות שניתן להציב ועל סוגיהן; הוא מתיר לאגור את המידע מהמצלמות לתקופה ממושכת של עד שנתיים, ומתיר גישה קלה למידע מצד כל שוטר, ללא צו שיפוטי וללא פיקוח חיצוני. השילוב של כל אלה יוצר פגיעה עצומה בזכות לפרטיות ובזכות לחירות של אזרחיות ואזרחים תמימים, שאינם חשודים בדבר, ויוצר אפקט מצנן על מימוש זכויות אחרות (כגון חופש הביטוי וההפגנה), מכיוון שהאזרחיות והאזרחים יודעים כי בכל רגע הם עשויים להיות נתונים במעקב. המשטרה מסרבת לפרסם את נוהלי השימוש במערכת. עתירת האגודה לזכויות האזרח נגד התיקון לחוק תלויה ועומדת.
תזכיר חוק השב"כ
ב-11.12.2023 פורסם תזכיר חוק מקיף לתיקון חוק השב"כ, שהוא תיקון ראשון לחוק שעבר בכנסת לפני 21 שנה. התזכיר הוא מענה בין היתר לשתי עתירות של האגודה לזכויות האזרח, שבהן נטען שהשב"כ מפעיל רוגלות ואוסף נתוני תקשורת ללא סמכות. אולם במקום להדק את הפיקוח על כלי המעקב המתקדמים המצויים בידי השב"כ, נראה שהתזכיר נועד בעיקר לתת לו עוד ועוד סמכויות וכלי ריגול מתוחכמים, והוא אינו מגן בצורה מספקת, אף לא בקירוב, על הזכויות של האזרחים. כך לדוגמה, התזכיר מציע לתת סמכות לשב"כ לבצע חיפוש סמוי בטלפון נייד באמצעות רוגלות ואף למחוק או לשבש תכנים בטלפון הנייד ללא צורך בצו שיפוטי, אלא באישור של ראש הממשלה או ראש השב"כ. מתן סמכות לשב"כ לחדור לטלפונים ללא פיקוח חיצוני היא פתח לריגול אחר אזרחים, ועלולה לשמש לריגול אחר מתנגדי משטר, עיתונאים וחברי אופוזיציה ואף להפללה של חפים מפשע, בתואנה של ביטחון המדינה.
תזכיר החוק מתעלם מהמגמה במדינות דמוקרטיות להגביר את הפיקוח החיצוני על גופי ביטחון המפעילים מערכות מעקב מתוחכמות, וממשיך באותה תפיסה שהייתה קיימת לפני 20 שנה, שמתירה לשב"כ לפעול ללא פיקוח חיצוני ובאישור ראש הממשלה, שהוא אישיות פוליטית. בעידן של קיטוב, שבו מצד אחד יש פוליטיזציה של מינויים והחלשה של היועצים המשפטיים, ומצד שני – כלי המעקב עוצמתיים לבלי הכר יותר מאשר בעבר, בעייתי ביותר לאפשר לשב"כ להמשיך לפעול ללא שקיפות וללא פיקוח חיצוני אפקטיבי.