מתוך: שנה של הפקרה: קריסת ההגנה על זכויות האדם בישראל ובגדה בצל המלחמה, אוקטובר 2024
המשטר הדמוקרטי דורש מערכת היררכית וריכוזית של הפעלת כוח, הפועלת במקצועיות, במיומנות וללא משוא פנים. השנה האחרונה התאפיינה לא רק בניסיון של השר לביטחון לאומי להשתלט על המשטרה, אלא גם במדיניות מתירנית וחסרת תקדים שעלולה להוביל להיווצרות כוחות מזוינים לא מיומנים ולא מקצועיים.
בצל המלחמה: הצפת המרחב הציבורי בכלי נשק ומדיניות רישוי לא אחראית
עוד לפני פרוץ המלחמה, מדיניות הממשלה והשר לביטחון לאומי בן גביר הייתה להקל באופן משמעותי על הליך רישוי הנשק ולהגביר את התחמשותם של האזרחים. מדיניות זו נתקלה בביקורת קשה. ארגונים התריעו כי לתפוצה נרחבת של נשק במרחב הציבורי והפרטי עלולות להיות השלכות חמורות, שישפיעו על החברה בישראל לטווח ארוך, ובהן עלייה במקרי התאבדויות, איום לנשים וילדים החיים תחת אלימות, התגלגלות של כלי הירייה לידיים עברייניות ופגיעה בחפים מפשע.
לאחר הטבח של שבעה באוקטובר הוסרו המחסומים בפני תהליך ההתחמשות המואץ. באותו היום כשלה המדינה בתפקידה הבסיסי ביותר – להגן על חיי אזרחיה. תחושת הביטחון האישי התערערה משמעותית ונפגע האמון בכוחות הביטחון. במקום לחזק את כוחות הביטחון ולחדש את האמון של האזרחים בהם, נראה שבמשרד לביטחון לאומי ראו במצב הזדמנות לממש את מדיניותם ולהאיץ עוד יותר את התהליך, שמשמעותו – יותר נשק בידיים לא מיומנות ומסוכנות. המשרד הקל מאוד את תהליך הרישוי (למשל באמצעות החלפת חובת הריאיון הפרונטלי בריאיון טלפוני), הרחיב את היקף הזכאים לרישיון נשק פרטי, ואף יצא בקמפיין נרחב לעידוד ההתחמשות. בימים אלה פורסם תזכיר חוק המבקש להרחיב עוד יותר את היקף הזכאים לקבלת רישיון נשק פרטי.
בהתאם, חלה עלייה תלולה במספר כלי הנשק במרחב הציבורי. לפי נותנים שהובאו בוועדה לביטחון לאומי בכנסת, מאז פרוץ המלחמה ועד לסוף 2023 הוגשו כ-300,000 בקשות לקבלת רישיון לכלי ירייה פרטי, וניתנו 64,000 רישיונות מותנים (שלאחר קבלתם יש לעבור הכשרה ראשונית במטווח). לפי נתוני המשרד לביטחון לאומי, בין ינואר לספטמבר 2024 הונפקו מעל 88 אלף רישיונות – יותר מפי ארבעה מאשר בתקופה המקבילה ב-2023 ויותר מפי עשרה מאשר בתקופה המקבילה ב-2022 – ועוד כ-43 אלף אישורים ניתנו וטרם מומשו.
לצורך התמודדות עם הביקוש האדיר לנשק תוגבר אגף כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי בעשרות עובדים לא מיומנים שמונו כ"פקידי רישוי" לאחר הדרכה מזורזת ביותר, ובהם בנות שירות לאומי, עובדי הכנסת וארבעה עובדי לשכתו של השר בן גביר (משרות אמון). מעבר לחוסר הסבירות ולסיכונים הברורים הטמונים במהלך זה, מינויים של עובדי הכנסת ועובדי לשכתו של השר בן גביר הוא גם לא חוקי, נגוע בפוליטיזציה ופוגע בעקרון הפרדת הרשויות. בהמשך לבדיקת היועצת המשפטית לממשלה הופסק הליך הרישוי הקלוקל ונבדקו מחדש הרישיונות שניתנו באופן זה. המשטרה אף פתחה בחקירת הנושא, אך נראה שהיא לא מאוד מאומצת.
בעוד שתהליך קבלת הנשק הוקל וזורז במידה רבה, לא בוצע כל שינוי ליצירת מנגנוני פיקוח על מקבלי הנשק. למעשה, המשרד לביטחון לאומי אינו מקיים כל פיקוח, ולו מינימלי, על המחזיקים בכלי נשק פרטיים. נוסף על כך, בהליך הרישוי עצמו לא מתבצעת בדיקה מול משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי באשר למצב הנפשי ולמסוכנות הפוטנציאלית של מבקש הרישיון (כגון עבר של אלימות במשפחה או התמכרות לסמים או אלכוהול). גם הפיקוח שהמשרד מקיים על נושאי נשק ארגוני (נשק שנושאים עובדי ארגונים אזרחיים וחברות מסחריות, שאינם שייכים לכוחות הביטחון) מינימלי ביותר. על פי נתוני קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", נכון לאוגוסט 2024 עמד מספרם של נושאי הנשק הארגוני על קרוב ל-69,500. בשנים 2023-2022 הוקצו לפיקוח על עשרות אלפי כלי הנשק הארגוניים 9 מפקחים בלבד.
הקמת כוחות חמושים לא מיומנים
בחסות המלחמה דחף השר לביטחון לאומי להקמת כוחות שיטור לא מיומנים וחמושים, תוך שהוא רוכב על הפחד שזרע ועל אובדן הביטחון האישי של האזרחים. מאז תחילת המלחמה הקימו המשרד לביטחון לאומי והמשטרה למעלה מ-900 כיתות כוננות חדשות ברחבי הארץ (כפי שדווח בדיון בוועדה לביטחון לאומי בכנסת ב-4.9.2024), באופן המשקף הפרטה של תפקיד שלטוני מובהק לידי גורמים אזרחיים. לידיהן הועברה כמות חסרת תקדים של כלי נשק.
מאות מכיתות הכוננות החדשות הן כיתות כוננות עירוניות – תופעה חדשה לגמרי ששונה באופן מהותי מכיתות הכוננות היישוביות, שקיימות זה שנים במרחב הכפרי ביישובים קטנים יחסית. כיתות הכוננות העירוניות הוקמו בהליך מזורז ביותר (7 שעות הכשרה בלבד) וללא הסדרה ופיקוח מספקים, כשלכל אחד מחבריהן נמסר כלי נשק מסוג M16. שאלות רבות נותרו ללא מענה: בין היתר, לא ברור מהם הקריטריונים להקמת כיתות כוננות עירוניות, מהו הליך ההכשרה שלהן ומה תפקידיהן, מהן הסמכויות של חברי הכיתות וכיצד מאוחסן הנשק שנמסר להם. בדיון שנערך בוועדה לביטחון לאומי ב-4.9.2024 הובהר שאין גורם אחד שמתכלל את הנושא, אין תפיסה מבצעית ברורה ואחידה, ואין נוהל מסודר להפעלת כל כיתות הכוננות. ההכשרה החסרה והיעדר הפיקוח מעוררים חשש גדול מפני שימוש לרעה של חברי כיתות הכוננות בסמכויותיהם, בפרט כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל.
בנוסף מקודמים הפרויקט של המשמר הלאומי וכן הרחבה של השיטור העירוני כך שיעסוק גם בטרור ובתחומים נוספים ויעניק יותר סמכויות ונשק לפקחים.