מהמידע שהגיע לאגודה לזכויות האזרח עולה, כי במשרד התיירות יש כ-1300 עררים תלויים ועומדים של מפונים להכרה בזכאותם למענקי אכלוס, הנמנעים מהם בשל דיווחים שגויים על שהייתם במלונות. אלה כוללים, למשל, מקרים של משפחות גרושות שבהן הילדים מתגוררים אצל ההורים לסירוגין, בני משפחה שאינם מתגוררות יחד ושנרשמו יחד בשוגג במלון בשל טעות של המלון, חיילי מילואים שמשפחותיהם במלונות אך הם לא ובכל זאת רשומים במלון, משפחות שעזבו את המלון אך המלון סירב לעשות להם צ'קאאוט ולשנות את הרישום אודותיהם, ועוד.
כל אלה ניצבים מול שוקת שבורה של בירוקרטיה וטיפול כושל ומתמשך בבקשותיהם. חלקם אינם מקבלים מענקים במשך חודשים ארוכים ונאלצים לשלם מכיסם עבור פתרונות דיור ומחייה. חלק מהמפונים אף קיבלו בעבר מענקי אכלוס, וכאשר עולה טענה, לעיתים מופרכת לחלוטין, כי אינם זכאים להם בשל שהותם במלון, הם הופכים לבעלי חוב למוסד לביטוח לאומי דרכו משולמים המענקים. בנוסף, עררים רבים כלל אינם נענים וכשהן נענים – אפילו כאשר הם נדחים – הם אינם מנומקים ואינם בכתב.
ב-24.7.2024 פנינו בדחיפות לשר התיירות, בבקשה להקים מנגנון לטיפול מהיר בעררים של מפונים על הקביעה שהם שוהים במלונות. עו"ד משכית בנדל טענה כי הסתמכותו של משרד התיירות על דיווחי המלונות, למרות ניגוד העניינים שלהם, והיעדר לוחות זמנים ברורים או החלטות מנומקות בדחייה של עררים, מפרים עקרונות בסיסיים של המשפט המנהלי ופוגעים בזכויות המפונים להליך הוגן, לגישה לערכאות ולקיום בכבוד בשעתם הקשה. לפיכך ביקשנו:
• להקים לאלתר מנגנון שקוף לטיפול בעררים
• לקבוע נהלים ברורים לטיפול בעררים, כולל לוחות זמנים ומתן החלטות מנומקות בכתב
• לא לדווח למוסד לביטוח לאומי על אי-זכאות למענק אכלוס במשך 45 יום לאחר דחיית ערר, כדי לאפשר לעוררים זמן לפעולה משפטית נוספת במידת הצורך.
פניית האגודה לזכויות האזרח, 24.7.2024