ברצועת עזה מתחולל משבר הומניטרי חסר תקדים כתוצאה מהמלחמה, מהפינוי המסיבי של תושבים, מההרס הרב של מבנים אזרחיים, מתקני רפואה, דרכים ותשתיות חשמל ומים, מהשיבושים באספקת סיוע הומניטרי ומהשפעת מזג האוויר החורפי. מנתוני משרד הבריאות הפלסטיני עולה כי מפרוץ הלחימה עד סוף ינואר 2024 נהרגו מעל ל-27,000 פלסטינים, כ70% מהם נשים וילדים, ונפצעו מעל 65,300. לפי הערכות ארגון יוניסף, כ-17,000 ילדים בעזה נותרו ללא ליווי מבוגר. על פי נתוני האו"ם, כ-1.7 מיליון נפש, המהווים כ-80% מהאוכלוסייה, נעקרו מבתיהם. הם שוהים בצפיפות איומה במחסות הומניטריים או ברחובות, ולרבים מהם לא יהיה לאן לחזור בתום הקרבות. נוסף על ההרס הנרחב של בניינים ניכר גם הרס נרחב של שטחים חקלאיים מעובדים, וחלק נרחב מהרצועה הפך לאזור שלא ראוי למגורים.
ברצועת עזה אין די חשמל, אין גישה למים נקיים ואין גישה למזון. לפי נתוני יוניסף, לילד בעזה יש גישה לכ-2.5 ליטר מים ביום בלבד, בעוד הכמות המינימלית הנדרשת במצב חירום על פי תקנים הומניטריים חירום היא 15 ליטר. לפי דוחות של ארגון המזון העולמי ומדד הביטחון התזונתי ICP, מאז דצמבר 2023 כל האוכלוסייה ברצועת עזה מסווגת בשלב 3 ומעלה, אשר מוגדר כמשבר או גרוע מכך, ומחייב התערבות מיידית. כ-50 אחוז מהאוכלוסייה (1.17 מיליון איש) נתונים במצב חירום (שלב 4), ויותר מרבע ממשקי בית (שהם יותר מחצי מיליון איש) מתמודדים עם תנאים קטסטרופליים (שלב 5). זהו שיעור משקי הבית הסובל מחוסר ביטחון תזונתי חריף מהגדולים ביותר שתועדו אי פעם בעולם כולו. סביבת המחייה מזוהמת ומסוכנת, וקיימת סכנה של התפרצות מגיפות. לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון ל-24 בינואר רק 14 מתוך 36 בתי החולים בעזה מתפקדים, וגם הם באופן חלקי בלבד, בתפוסה גדולה ותוך עם חוסר קריטי באספקה בסיסית ובדלק.
גם לפני המלחמה רצועת עזה היתה נתונה במשבר הומניטרי עמוק והיתה תלויה בכניסת סיוע וסחורות אל הרצועה. עתה, כאשר כלל האוכלוסייה האזרחית סובלת מחרפת רעב, מחלות, העדר מקלט, סכנת פציעה ומוות וזקוקה לסיוע הומניטרי נרחב וקבוע, ישראל מערימה קשיים ואף מונעת את הכנסת הסיוע הדרוש.
ב-11.2.2024 פנינו אל קבינט המלחמה בדרישה שישראל תמלא את חובותיה לפי הדין הבינלאומי, ותדאג לשלומם ולצורכיהם של התושבים המוגנים בעזה. בפנייה סקרה עו"ד רוני פלי את הדין הבינלאומי ואת פסיקות בג"ץ בעניין חובותיה של ישראל כלפי התושבים, המוגדרים בדין הבינלאומי כ"מוגנים". הדגשנו שגם אם היתה מחלוקת לגבי מידת אחריותה של ישראל לתושבי עזה מאז ההתנתקות, במצב החדש המחלוקת אינה רלבנטית עוד: בעת הזו הצבא נוכח פיזית בשטח ושולט בשטחים נרחבים מהרצועה, ושלטון חמאס אינו יכול להפעיל עוד את סמכויותיו האזרחיות. על כן על ישראל מוטלת אחריות רחבה מזו שהפגינה עד כה: חובתה אינה רק לאפשר מעבר של סיוע, אלא לספק את הסיוע הנדרש.
על ישראל לאפשר את חזרתם הבטוחה של תושבים לבתיהם באזורים שבהם אין עוד לחימה אינטנסיבית, ולספק פתרונות מגורים הולמים למי שבתיהם נפגעו ולמי שאינם יכולים עדיין לשוב לבתיהם בשל הקרבות. עילה לספק מי שתיה נקיים, מזון בכמות מספקת, חשמל, תרופות, ביגוד חם, וכל אשר נדרש להישרדות האוכלוסייה. עליה להגביר את הכנסת הסיוע ההומניטרי ולדאוג לכך שהוא יגיע לכלל האזרחים, וכן לדאוג כי לכל מוגן תהיה גישה לטיפול רפואי.
פניית האגודה לזכויות האזרח, 11.2.2024