פגיעה בפלסטינים בגדה ובירושלים המזרחית

מתוך: ההפיכה המשטרית בצל המלחמה: המשך הפגיעה בדמוקרטיה ובזכויות האדם – מסמך מיוחד ליום זכויות האדם הבינלאומי 2023, 9.12.2023

מאז הקמתה פועלת הממשלה הנוכחית במטרה להאיץ את תהליך הסיפוח של הגדה המערבית ולעבור את נקודת האל-חזור בכל הקשור להחלת הריבונות הישראלית בשטח הכבוש. הקידום בפועל של סיפוח הגדה מתרחש באמצעות שינויים מבניים באופן פעולת השלטון הצבאי, קידום הרחבת ההחלה של החקיקה הישראלית בגדה המערבית על ישראלים בלבד, הסדרה של הבנייה הבלתי מורשית בהתנחלויות ובמאחזים והרחבה מסיבית של מפעל ההתנחלויות תוך נישול פלסטינים מאדמותיהם. בחסות המלחמה, בעת שהקשב הציבורי והתקשורתי מתנקז באופן טבעי למקום אחד, נמשך התהליך באין מפריע, תוך ניסיון לקבע עובדות בשטח.

המשך הקצאת כספים להתנחלויות

עם כינונה של הממשלה הנוכחית הובהר שהיא מתכוונת להקצות משאבים רבים להתנחלויות. סעיפים רבים בהסכמים הקואליציוניים הציגו תכנית עבודה מפורטת להרחבה, לביסוס ולהעמקה של מפעל ההתנחלויות, כולל תקציבי עתק ותקנים לכוח אדם שייעודו לצורך זה. לאחר פרוץ המלחמה, נטען בפני הציבור כי תושעה חלוקת הכספים הקואליציוניים לנוכח המצב, ושהם יופנו לטיפול בצרכים דחופים שהתעוררו בעקבות מלחמה. אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד, בתקציב אושרו רוב ההבטחות שניתנו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ובין היתר הוקצו 255 מיליון ₪ להתנחלויות בסעיף "יהודה ושומרון התעצמות וכוננות". את סדר העדיפויות של הממשלה מדגימה למשל העובדה שהתקציב למרכזי החוסן בגדה יגדל ב-5.8 מיליון ₪, בעוד שלא נמצא תקציב להמשך הפעלתו של מרכז החוסן ברמת הגולן.

אלימות מתנחלים

מאז הטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר ופרוץ המלחמה, מתנחלים רבים יוצאים למסעות נקם בגדה המערבית. גם בימים כתיקונם חשופים הפלסטינים בגדה המערבית לאלימות מצד מתנחלים, ומתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית תקיפות אלה הולכות וגוברות, הן בחומרתן והן בתכיפותן, אך מתחילת המלחמה הן הגיעו לשיא חסר תקדים.

מ-7.10 ועד אמצע נובמבר התרחשו בגדה למעלה מ-283 תקיפות אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים, שגבו את חייהם של 9 פלסטינים. ברבים מהאירועים המתנחלים התוקפים חמושים, חלקם לבושים מדי צבא או חלקי מדים. לעיתים קרובות הם מלווים בכוחות צבא שלא עושים דבר על מנת לעצור את האלימות ולעיתים אף לוקחים בה חלק. בלפחות 46 מהאירועים המוכרים לנו היה שימוש בירי חי, וב-53 תקריות כוחות צבא היו נוכחים באירוע.

גל האלימות פוגע בקהילות בכל רחבי שטח C בגדה המערבית, והוא חלק ממסע גירוש שיטתי שנועד לפנות את השטח מפלסטינים. עד כה, 124 קהילות דיווחו על אירועי אלימות, נזק לרכוש ואיומים. בהיעדר כל הגנה, משפחות שלמות נאלצות לעקור מבתיהן למקום בטוח יותר. מאז תחילת המלחמה נאלצו לעזוב את בתיהן 160 משפחות, הכוללות 963 נפשות שבהן 352 קטינים.

גל האלימות גורם גם לנזקים אדירים לרכוש, ובעיקר לרכוש הדרוש לצורך הישרדות בסיסית ולפרנסה. ב-67% מהתקיפות (189 תקריות) נגרם נזק או נגנב רכוש פרטי וחקלאי. לא פחות חמור הוא ההיקף ההולך וגדל של אירועים שבמהלכם משתלטים מתנחלים על אדמות פרטיות פלסטיניות על ידי עיבוד האדמה, הצבת גדרות והקמת מאחזים חדשים.

תופעה חמורה המגבירה את הסכנה לפלסטינים תושבי הגדה היא גיוסם של מתנחלים למילואים, ככוח הצבאי האחראי על אכיפת החוק באזור מגוריהם. המתנחלים-חיילים מנצלים את מעמדם כדי לפגוע, להלך אימים ולהתעמר בפלסטינים בחסות המדים. ההחלטה להציב תושבי מאחזים והתנחלויות כחלק מהכוח הצבאי שאמון על אכיפת החוק ועל הגנה על שלומם של התושבים הפלסטינים לוקה בחוסר סבירות קיצוני. היא מלמדת על התפרקות מוחלטת של הצבא מחובתו להגן על התושבים (שהם במעמד של תושבים מוגנים על פי המשפט הבינלאומי), ומשמעותה הוא מתן רוח גבית מפורשת לאלימות מתנחלים, ואף גרוע מכך – אימוצה על ידי הצבא.

המשטרה נמנעת באופן עקבי מלהגיע ולטפל באירועי אלימות נגד התושבים הפלסטינים, גם כשהם מתקשרים לדווח עליהם בזמן אמת. המענה השגור במוקד 100 הוא כי על התושבים הפלסטינים להגיע להתלונן פיזית בתחנת המשטרה. משימה זו קשה גם בימים כתיקונם, שכן תחנות המשטרה מצויות כמעט כולן בתוך שטחי ההתנחלויות, ולנוכח הגבלות התנועה מאז פרוץ המלחמה היא הופכת לבלתי אפשרית. בפני הפלסטינים חסומה גם האפשרות להגיש תלונה באמצעות המערכת המקוונת הזמינה עבור ישראלים, כולל אלו החיים בגדה המערבית. נראה שהערמת הקשיים בפני הגשת תלונות על ידי פלסטינים אינה מקרית, אלא מדיניות המוכתבת על ידי השר לביטחון לאומי. כך, בהמשך ישיר להפיכה המשטרית, הופכים אי שאמונים על אכיפת החוק לכלי להשגת מטרות פוליטיות. למותר לציין שרוב חברות וחברי הקואליציה אינם מגנים את האירועים וחלקם אף מכחישים את התרחשותם, וכך מעודדים בשתיקה ובקריצה את המשך האלימות.

הגבלות על חופש התנועה

מאז פרוץ המלחמה הוטלו מגבלות תנועה רבות ברחבי הגדה המערבית ובמחסומים בעוטף ירושלים. מגבלות אלה יוצרות לעיתים כתרים על קהילות וכפרים, ומונעות כניסה ויציאה מהיישוב, הובלת מים ומזון, גישה לטיפול רפואי ולתרופות, אספקה סדירה של אוכל ומים לבעלי החיים ויציאה ללימודים ולעבודה. החסימות פוגעות פגיעה אנושה בזכויות היסוד של התושבים הפלסטינים, ומעמידות אותם בסיכון מיידי לשלומם ולחייהם, הן בשל היעדר גישה למצרכים ולשירותים הכרחיים והן בשל הפקרתם לאלימות מתנחלים בלי שנותר להם נתיב בריחה. הגבלות קשות על חופש התנועה הוטלו גם על התושבים הפלסטינים באזור H2 שבחברון ועל שכונת כפר עקב שבירושלים המזרחית.

הגבלות התנועה הקשות הן הפרה חמורה של חובות המפקד הצבאי כלפי האוכלוסייה האזרחית, והפרה של האיסור המוחלט על ענישה קולקטיבית בדין הבינלאומי. גם בימי מלחמה קשים כימים אלה לא ניתן להצדיק את ניתוקן של אוכלוסיות שלמות למשך ימים ארוכים ואת הפגיעה הנרחבת בזכויותיהם, ובוודאי במקומות שנמצאים הרחק מאזור הקרבות.