מערכת המשפט, מערכת החינוך, חופש הביטוי, חופש המחאה, ערבים, פלסטינים, פליטים, מבקשי מקלט, להט"ב, עיתונאים, כלי תקשורת:
בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת בנובמבר 2022, האגודה לזכויות האזרח ערכה מיפוי של האיומים הפוטנציאליים שהממשלה הנכנסת עשויה להציב על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה בישראל.
המיפוי מתבסס על הצהרותיהם של שרים לעתיד בממשלה הנכנסת, על הצעות חוק שהציעו בכנסות הקודמות, על המשא ומתן הקואליציוני וההסכמים שנחתמו מכוחו, ועל ניירות עמדה שפרסמו מכוני חשיבה מהימין המזוהים עם חברי הקואליציה הנכנסת.
המסמך מדגיש איומים ואתגרים מערכתיים, שעלולים להסב נזק בלתי הפיך לדמוקרטיה בישראל. לא מדובר במסמך המתיימר להציג פרשנות פוליטית או חיזוי העתיד; מטרתו למפות את האיומים, לעורר דיון במשמעותם ובהשלכותיהם ההרסניות, ולייצר פלטפורמה להיערכות למתן מענים שונים.
האגודה לזכויות האזרח מתכוונת להיאבק באיומים הללו, ומזמינה פעילות ופעילים, ארגונים וגופים המעוניינים להגן על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה להצטרף למאבק.
מפת האיומים בכנסת כוללת:
איומים על עצמאות מערכת המשפט
איומים על חופש הביטוי וחופש המחאה
איומים על מערכת החינוך
איומים על החברה הערבית-פלסטינית בתוך ישראל
איומים על תושבות ותושבי ירושלים המזרחית
איומים על הפלסטינים בשטחים הכבושים
איומים על זכויות מיעוטים
איומים על חופש הדת
המסמך המלא (pdf)
מהי פעילות אנטי-דמוקרטית ולמה היא מסוכנת
עם כינונה של הכנסת ה-25 ולקראת הקמתה של הממשלה ה-37 בראשות נתניהו, מסתמנת תמונה מדאיגה של איומים על המרחב הדמוקרטי בישראל.
מדובר בנקודת שיא חדשה בתהליך שאנו עדים לו בעשור האחרון, של שחיקת ערכי הדמוקרטיה בישראל וקידום נרחב של יוזמות אנטי-דמוקרטיות. באופן מצער ומטריד במיוחד, הזירה המרכזית שמשמשת במה לדריסת הדמוקרטיה וערכיה ולפגיעה בכללי המשחק הדמוקרטיים היא בית הנבחרים עצמו – לב הדמוקרטיה, שאמור להוות לה סמל ולהגן עליה.
בתהליך צמצום המרחב הדמוקרטי הכללים הבסיסיים ביותר של המשחק הדמוקרטי מאותגרים ולעתים נדחפים ממש עד הקצה. אבני היסוד של השיטה – הפרדת הרשויות וכיבוד הרשויות השונות ותפקידיהן, לרבות החברה האזרחית; ההגנה על זכויות האדם, ובין השאר על הזכות לשוויון ועל חופש הביטוי והמחאה; המאבק בעריצות הרוב והגנה על זכויות המיעוטים; עצם התפיסה של דמוקרטיה – כל אלה זוכים לפרשנויות מגמתיות ומוטעות ולערעור שיטתי.
הפגיעה בדמוקרטיה מתבצעת בשלל אמצעים וכלים, שכולם כרוכים יחד ומשלימים אלה את אלה:
ניסיון לשחוק את כוחם, סמכויותיהם ופעילותם של "שומרי הסף" – המוסדות המרכיבים את המבנה הדמוקרטי, מהווים את מערכת האיזונים והבלמים ומנסים להבטיח שלטון חוק, מינהל תקין, הגנה על זכויות אדם ועל מיעוטים, והיעדר שחיתות ועריצות הרוב;
ניסיון להעניק תוכן ומשמעות חדשים לתפיסות של זכויות אדם ולמושגי יסוד של דמוקרטיה, באופן שמשרת את הרוב הפוליטי בלבד ומעדיף ערכים לאומניים ודתיים על פני ערכים ליברליים ואוניברסליים. למשל, הטמעת הרעיונות שדמוקרטיה משמעה רק שלטון הרוב, או שאת הכנסת בוחרים כל ארבע שנים ואין זה לגיטימי לבקר את הממשלה שזוכה לאמונה, ולנסות לשנות אותה בתקופה שבין הבחירות;
ניסיון להשתיק עמדות שעיקרן ביקורת על השלטון, ובכלל זה דעות או ביקורת ציבורית של מיעוטים חברתיים או פוליטיים;
ניסיון לייצר דה-לגיטימציה ליריבים פוליטיים, לארגוני זכויות אדם ולמיעוטים;
ניסיון להצר את צעדיהם של מי שעמדותיהם או פעילותם אינן עולות בקנה אחד עם אלה של הרוב הפוליטי;
הצגת מיעוטים בחברה בישראל כאויבי המדינה באופן גורף, תוך מתן לגיטימציה לפגוע בזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות.
למה זה בעייתי? מהו הנזק? התוצאה של שלל יוזמות אלו היא פגיעה בעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית בישראל, שעלולה לשנות את פניה באופן בלתי הפיך. אם היה מדובר בתיקון חקיקה כזה או אחר, יתכן שלא היה טעם לדון בו בהקשר של "פגיעה בדמוקרטיה". הקושי הוא במכלול היוזמות ובתופעה הכללית והמקיפה המסתמנת.
חשוב לציין שעצם ההצעות והניסיונות לקדם את שלל האיומים על הדמוקרטיה שיפורטו להלן, גם אם הם לא מבשילים בסופו של דבר לכדי חוק או ביצוע של ממש, עלול לגרום לנזק משמעותי. ראשית, האיומים יוצרים "אפקט מצנן" נרחב על החברה כולה, ומרתיעים מפני הבעת דעות, בעיקר כאלה החורגות מהקונצנזוס או שיש בהן מתיחת ביקורת על השלטון. שנית, האיומים הללו, בין אם הם מקודמים ובין אם לא, נמצאים על סדר היום הציבורי ומשפיעים על הלך הרוח, על החשיבה ועל תפיסת המציאות בחברה. הם יוצרים אווירה שמקדמת שיח פוגעני ומפלה ודה לגיטימציה כלפי מיעוטים (ובפרט כלפי החברה הערבית), ארגוני זכויות האדם והחברה האזרחית, מערכת המשפט, התקשורת, החינוך, האקדמיה, מרחב האמנות והתרבות וכיוצ"ב. התוצאה היא נזקים כבדים לכל אלה, ובתוך כך לדמוקרטיה בישראל.