אתמול (7.8.2019) דחה בג"ץ את העתירה שהגשנו באמצעות הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, בעניין התשלומים הגבוהים הנגבים מהורים במערכת החינוך. בית המשפט קבע כי למשרד החינוך יש סמכות לגבות את התשלומים השונים, ושההסדרים שנקבעו בחוזר המנכ"ל לשם כך אינם בלתי סבירים. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח שעצם האפשרות לגבות תשלומי הורים פוגעת בזכות לשוויון בחינוך, וכי לצד הזכות לשוויון יש לשקול גם את האוטונומיה ההורית ומטרות אחרות של החינוך הממלכתי.
לעמדתנו זהו פסק דין מצער, המהווה ויתור על עקרון היסוד של הזכות לחינוך חינם. פסק הדין מעיד בעיקר על המרחק הניכר בין בית המשפט העליון לבין חוויית החיים של משפחות הנאבקות במצוקה כלכלית יומיומית. פסק הדין משקף תפיסה שלפיה השקעת משאבים פרטיים בחינוך היא עניין של בחירה. אולם עוני אינו מצב של בחירה. אישור התשלומים משמעותו שמילדים להורים מעוטי יכולת, גם אלה המסורים ביותר לחינוך ילדיהם, תימנע הגישה אל שירותי החינוך הנוספים הנרכשים כיום בכספי הורים, והמהווים מפתח להשתלבות בהשכלה הגבוהה.
עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה יחד עם עו"ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה: "פסק הדין משקף תפיסה, לפיה שוויון בחינוך וחובת המדינה לו מתמצה במתן לימוד חובה בסיסי בלבד. זוהי גישה ניאו-ליברלית קלאסית, המאמינה בזכותו של הפרט לדאוג לשגשוגו האישי, מבלי להיטרד מהפער החברתי ההולך וגדל ומאיים על חוסנה של החברה כולה. למעשה, ניתן כאן הכשר מקומם למערכות חינוך נפרדות לעשירים ועניים. פסק הדין מתעלם מידע מחקרי ענף ומבוסס אודות השפעתה ההרסנית של גביית כסף פרטי בחינוך הציבורי על איכות מערכת החינוך ועל הישגי תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה. הדוגמא המובהקת לכך היא פינלנד, המובילה הנצחית בדירוג ה- OECD בחינוך, האוסרת על תשלומי הורים בחינוך הציבורי".