top of page

לצמצם פערים בשירותי השיקום בין המרכז לפריפריה

ב-7.9.2016 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד שר הבריאות וקופות החולים, בדרישה לקבוע אמות מידה שיגדירו מהם זמן, מרחק ואיכות סבירים לקבלת שירותי שיקום רפואי כמתחייב מסעיפים 1 ו-3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולוח זמנים סביר ליישום אמות מידה אלו. עוד דרשנו כי השר יפעיל את סמכויותיו על-מנת להשוות את זמינותם ואיכותם של שירותי השיקום הרפואי בצפון ובדרום הארץ לבין זמינותם ואיכותם של שירותים אלה במרכז הארץ.

העתירה הוגשה בשם תושבת קרית גת ששני ילדיה עוברים שיקום רפואי במרכז הארץ, תושבת הישוב עצמון שבמשגב שבן-זוגה אושפז בבית חולים שיקומי במרכז, הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, פורום בריאות דרום, בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח.

בעתירה הראינו שקיים אי-שוויון חריף בין הזמינות והאיכות של שירותי השיקום הרפואי בדרום ובצפון לעומת זמינותם ואיכותם במרכז הארץ. כך למשל, בדרום ובצפון הארץ מספר המיטות ל-1,000 נפש באשפוז השיקומי הוא כחמישית ממספר המיטות באזור תל אביב, וכמחצית מהממוצע הארצי. בדרום ובצפון אין כלל מיטות לשיקום ילדים, וזמינותם ואיכותם של מרכזים לשיקום יום בקהילה נופלות באופן משמעותי מזמינותם ואיכותם של מרכזים כאלה במרכז הארץ.

העדר שירותי שיקום איכותיים וזמינים במרחק סביר ממגורי המטופל/ת מהפריפריה מובילים לשני תרחישים קיצוניים: הראשון – מטופלים מהפריפריה לא מקבלים את השיקום שהם זקוקים לו, דבר שגורם לפגיעה קשה בבריאותם, בכבודם ובזכותם לשוויון; השני – המטופלים נאלצים להתאשפז, ואחר כך להמשיך את השיקום במרכזי יום, רחוק ממקום מגוריהם, דבר שמוביל לפגיעה קשה בסיכויי השיקום, באיכותו ובאפקטיביות שלו, ולייקור משמעותי של עלות השירות הרפואי עבור המטופלים ומשפחותיהם.

בעתירה טענו, שהמחסור בשירותי שיקום בצפון ובדרום אינו תוצאה של מחסור במשאבים, אלא של חלוקה בלתי צודקת ומפלה של משאבי הבריאות, תוך שהשר נמנע מלקבוע אמות מידה שוויוניות למתן השירותים, ותכנית עבודה מסודרת לאכיפתן. עוד טענו, שמחדלו של השר לקבוע אמות מידה מנוגד לחוק, שכן סעיף 1 לחוק ביטוח בריאות קובע כי ביטוח הבריאות הממלכתי בישראל יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית, וסעיף 3(ד) לחוק קובע כי שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח. בהיעדר קביעת אמות מידה ברורות, מילים אלו של המחוקק הפכו לאות מתה ונוצרה אפליה ברורה על בסיס מקום המגורים.


בעקבות הגשת העתירה ובמהלך ארבע שנות התדיינות בה חלו שיפורים משמעותיים: בין היתר, הוכנה תוכנית לפריסת 220 מיטות אשפוז שיקומי שעד 2021 יובילו לצמצום משמעותי של ההפליה בין המרכז למחוזות צפון ודרום; הובטחו מיטות שיקום ילדים בסורוקה ובמרכז השיקומי החדש בפורייה; הוצא מבחן תמיכה להקמת מרכזי שיקום גריאטרי עם עדיפות מובהקת למחוזות הפריפריה; והוקמה ועדה במשרד הבריאות לבחינת קביעת סטנדרטים של זמן, מרחק ואיכות סבירים. עם זאת, לעמדתנו המצב עדיין אינו משביע רצון.


ב-3.8.2020 מחק בג"ץ את העתירה, לנוכח השינויים הרבים שחלו מאז הגשתה.

בג"ץ 6941/16 גנון נ' שר הבריאות

עו"ד: רעות כהן, גיל גן-מור

העתירה, 7.9.2016


פסק הדין, 3.8.2020

הודעות לעיתונות:


קישורים:


מיטל יסעור בית-אור, סוף לטלטולים: מרכז שיקום ייפתח בדרום, ישראל היום, 4.11.2019

bottom of page